טיפ שבועי לפרשת האזינו
הפעם נעסוק בשני ביטויים המצויים בפרשת האזינו. הבנת משמעם ואופן אמירתם תסייע לנו בהבנת ביטויים דומים הבאים באחד מפרקי תהילים שאנו אומרים בימי חמישי במסגרת "השיר שהלוויים היו אומרים בבית המקדש", הלא הוא מזמור פא בתהלים (על עניין זה ראו בבלי ראש השנה לא, א: שלחן ערוך אורח חיים סימן קלב סעיף ב וראו גם דברי הרמ"א שם. וכן דברי בעל החיבור "משנה ברורה"(ר' ישראל מאיר מראדין) על אתר, ובפרט בסעיף קטן טז) .
בשירת האזינו מתואר תהליך בחירתו של עם ישראל על ידי ה' ודאגתו של ה' לעם ישראל: "כי חלק ה' עמו. יעקב חבל נחלתו"(לב, ט), ובהמשך השירה נאמר: "ירכבהו על במתי ארץ ויאכל תנובת שדי. וינקהו דבש מסלע... חמאת בקר וחלב צאן... עם חלב כליות חטה. ודם ענב תשתה חמר"(פסוקים יג- יד).
נתמקד בביטוי, "וינקהו דבש מסלע"- סלע הוא אבן, ויניקת הדבש מתוכו מתוארת, כמובן, כפעולה ניסית (וראו דברי רש"י בפירושו לפסוק, המביא דברי המדרש בספרי). המילה 'דבש' מוטעמת בפשטא, שהוא טעם מפסיק קטן לפני זקף.
בהמשך הפסוק נאמר: "ושמן מחלמיש צור". כבר עמדנו בעבר על תופעת התקבולת בשירה שבתורה (ראו טיפ שבועי לפרשת בלק). הנה לפנינו תקבולת חסרה. המילה 'וינקהו' נמשכת גם לחלק השני של התקבולת ושיעורה הוא אפוא: "וינקהו דבש מסלע – (ויניקהו) שמן מחלמיש צור"- 'שמן' מקביל ל'דבש' ו'סלע' מקביל ל'חלמיש צור'(וראו דברים ח, טו: "המוציא לך מים מצור החלמיש").
בפסוק יד ממשיכה התורה בתיאור הטובה הגדולה שהרעיף ה' על ישראל "חמאת בקר וחלב צאן..." (וראו רש"י על אתר, וכנגדו פירושו של נכדו, רשב"ם). בין ייתר המאכלים הבריאים והשמנים שהאכיל בהם ה' את עמו מוזכר גם: "עם חלב כליות חטה", ומבאר רש"י על אתר: " חטים שמנים כחלב כליות...". החלב הוא השומן שעל הכליות(ראו ויקרא ט, י: "ואת החלב ואת הכליות ואת היתרת...").
והנה, כאמור, במסורת ישראל נתגבש המנהג לומר מידי יום את "השיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש". והנה, ביום חמישי נהגו לומר את מזמור פא בתהלים: "למנצח על הגתית לאסף...". בטעם בחירת מזמור זה נאמר בתלמוד (שם) כי ביום זה נבראו החיות והדגים (בראשית א, כ- כג), והרואה אותם מרנן ומשבח לבוראו על בריאתם, ובלשון רבותינו: "על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו".
והנה, בפסוק המסיים את המזמור נאמר: "ויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך"(יז). אנו פוגשים כאן את הצירוף 'חלב חיטה', המוכר לנו מפרשת השבוע. כמו כן אנו פוגשים בפסוק את ה'צור' שהוא הסלע, וגם את ה'דבש'.
אולם, כיצד יש לקרא פסוק זה? איננו עוסקים בפסוקים בספר תהלים במסגרת הטיפ השבועי בדרך כלל (לספר תהלים וכן למשלי ולאיוב יש מערכת טעמים נפרדת ממערכת הטעמים של יתר הספרים. גם שמות הטעמים אינם זהים וכן גם התפקיד שממלא כל אחד מהם. עיינו בהרחבה בעניין זה בספרו של מ. פרלמן: כללי הטעמים של ספרי אמ"ת- פרשנות ומסורה, הוצאת זמרת, תל אביב תשמ"ה).
והנה, בפסוק זה המילה 'חטה' מוטעמת באתנח. את החלק הראשון של הפסוק "ויאכילהו מחלב חיטה" יש לקרא אפוא: "ויאכילהו – מחלב חיטה", כשם שבפרשתנו אנו קוראים: "עם חלב - כליות חיטה", והמילה 'חלב' מוטעמת בפרשתנו בטיפחא, שהוא טעם מפסיק.
בחלק השני של הפסוק, המילה "מצור" מוטעמת ברביע מוגרש (צירוף של רביע וגרש. מדובר בטעם מפסיק) פירוש הדבר הוא שיש לקרא את הפסוק: "ומצור- דבש אשביעך" - פירוש הכתוב הוא אפוא, שה' האכיל אותך בדבש היוצא מן הצור (הסלע). כך מובן הפסוק על דרך התקבולת: ויאכילהו – אשביעך. מחלב חטה- דבש (כמו שבפרשתנו אנו מוצאים: דבש- מסלע, שמן – מחלמיש צור, עם חלב כליות חטה).
ומכאן שיש להקפיד כאשר אומרים פסוק זה בתפילה שיש לפסקו כהלכתו ואין לומר "ומצור דבש- אשביעך", שכן, "צור דבש" אינו קיים, אלא יש לקרא: "ומצור - (מקביל לסלע) - דבש אשביעך.
לסיכום: עסקנו היום בשני ביטויים בפרשת השבוע, שדומים להם מצאנו גם במזמור פא בתהילים. פיסוק הטעמים שבפרשה הורה לנו דרך כיצד לקרא נכונה את הפסוק בתהלים, פסוק שאנו אומרים אותו מידי שבוע בתפילתנו.
יהי רצון שיתקבלו תפלותינו לרצון לפני אדון כל, בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה.
כתיבה וחתימה טובה ושבת שלום לכולם
