טיפ שבועי לפרשת בראשית

 השבת נקרא את פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה. הפרק הראשון בפרשה, עוסק בבריאת העולם. התורה מתארת את מעשה הבריאה בכל יום, עד לשביתת ה' מכל מלאכתו ביום השביעי(ב, ב).

 אחד הביטויים השכיחים בפרשת בריאת העולם שבפרק א הוא "וירא אלהים כי טוב". הביטוי מופיע  חמש פעמים: ביום הראשון, ביום  השלישי,  ביום הרביעי, ביום החמישי וביום השישי לבריאה. ביום השני הוא אינו מופיע.

 והנה ניתן להבחין כי בין חמשת הפעמים שבהם מופיע ביטוי זה, מצוי אחד יוצא דופן מבחינת פיסוק הטעמים. בימים : א, ג,  ד ו - ו משתרע הביטוי "וירא אלהים כי טוב", על  פני צלע שלמה של פסוק, מלאחר האתנחתא ועד סוף פסוק (צלע ב'). כך, בפסוקים:  ד, י, יב, יח, כה. ואולם בפסוק כא, ביום החמישי, מבנה הפסוק הוא שונה, וכך נאמר בפסוק: "ויברא אלהים את התנינם הגדלים. ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וירא אלהים כי טוב". בפסוק זה, בריאת התנינים  מתוארת בצלע א, ואילו שאר הבריאות מתוארות בצלע ב. הביטוי 'וירא אלהים כי טוב' בפסוק זה אינו משתרע על פני צלע שלימה, אלא הוא חלק מצלע ב. לשון אחר, הביטוי 'וירא אלהים כי טוב' שביום החמישי איננו חולש על בריאת התנינים, המתוארת בצלע א, בנפרד.

מה פשר שוני זה? בספר ישעיהו נאמר: "ביום ההוא יפקד ה בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן נחש ברח ועל לויתן נחש עקלתון. והרג את התנין אשר בים"(כז, א).

  חז"ל בתלמוד הבבלי (בבא בתרא עד, ב) דרשו: "ויברא אלהים את התנינים...  ר' יוחנן אמר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון שנאמר 'ביום ההוא...' אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקב"ה? סירס את הזכר והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא...".

ממדרשים אלה (שדיון מעמיק בהם, חורג כמובן ממסגרת הטיפ השבועי)  עולה כי התנינים מסוכנים לעולם, וכדי למנוע את הסיכון, שינה הקב"ה מן הסדר הרגיל ולא ברא אותם זכר ונקבה כפי שהוא ברא את שאר בעלי החיים, שכן אם יתרבה סוג זה של בעלי חיים קיים חשש שיחריב את העולם (ראו רש"י בפירושו  לסוגיה התלמודית בדיבור המתחיל "מחריבים את כל העולם"). לכן, ה', על פי המדרש,  סירס את הזכר והרג את הנקבה וכך מנע מהם להתרבות (וראו דברי רש"י בפירוש לפסוק זה).

המדרש פתוח כמובן לפירושים הרבה, אולם ברור  מתוכנו, שהתנינים הם סכנה לעולם (אמונה מעין זו, רווחה גם בקרב עמי המזרח הקדום. ראו דיון בנושא זה אצל: נילי שופק, "הוא הכניע את התנין של המים – מלחמת אל בים במקורות המצריים", (בתוך) עיוני מקרא ופרשנות כרך י- מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, רמת גן תשע"א, עמ' 342-325).

 ניתן לומר אפוא, כי למדרש זה ולרעיון המובע בו רמזו  גם בעלי הטעמים,   שכן בבואם לפסק פסוק זה חרגו ממנהגם, ולא החילו את הביטוי  "וירא אלהים כי טוב" שביום החמישי, על כל הבריאה של אותו יום, אלא על כל הבריאה פרט לתנינים הגדולים.

לסיכום: עמדנו הפעם על פיסוק הטעמים במילים "וירא אלהים כי טוב" שבפרשת הבריאה בפרק א. ראינו כי ביום החמישי, חרגו בעלי הטעמים  מדרך הפיסוק הרגילה של הפסוק. הבאנו את דברי חז"ל בהקשר זה, והעלנו את האפשרות, כי יש בפיסוק הטעמים, המחריגים את בריאת התנינים הגדולים מן הביטוי "וירא אלהים כי טוב" שנאמרו על הנבראים  ביום החמישי, כדי לרמוז לרעיון, אותו מפתח המדרש, לפיו קיימת סכנה לעולם בהתרבותם של התנינים הגדולים.

שבת שלום

Edit Post Text