טיפ שבועי לפרשת לך לך
אחת הסוגיות המרכזיות בפרשת השבוע, עוסקת בברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו, המכונה "ברית בן הבתרים". הברית עצמה מפורטת בפסוק בודד בפרק טו, יח: "ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת...", ואולם לברית זו קדם דבר ה' אשר נאמר לאברם במחזה (טו, א) ובו מבטיח ה' לאברם כי ירבה זרעו (פסוק ה), וכי זרעו יירש את הארץ (פסוק ז).
לאחר ששקעה החמה והתרדמה נפלה על אברם, אומר ה' לאברם: " ויאמר לאברם ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם. ארבע מאות שנה"(טו, יג).
הגם שאין שמה של הארץ שבה יחיו בני אברהם כגרים, הרי שההנחה היא שמדובר בארץ מצרים, אשר אליה ירדו בני יעקב כמפורט בפרשת ויגש (מה, ו-ז).
כמה שנים ישבו בני ישראל בארץ מצרים? וכמה שנים נשתעבדו? התשובה לשאלה זו אינה פשוטה. בפסוק יג שהוזכר לעיל נקבה התורה במספר 'ארבע מאות שנה', ואילו בשמות יב, מ- מא נקבה התורה במספר ארבע מאות ושלושים שנה.
והנה, בדברי חז"ל (בבלי נדרים לב, א) ננקב מספר שונה משני המספרים האלה: נאמר שם, אגב דיון בפועלו של אברהם כדי לפדות את לוט משביו (בראשית יד,יד) כי בני ישראל השתעבדו למצרים במשך מאתים ועשר שנים בלבד, וכך נאמר שם: "אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר: מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים? מפני שעשה אנגרייא (שימוש לעבודת המלך. נ.ו) בתלמידי חכמים, שנאמר 'וירק את חניכיו ילידי ביתו'..."(יד,יד) (להשלמת התמונה יצויין, כי המספר מאתיים ועשר שנים בהקשר למשך השעבוד במצרים נזכר לראשונה בספר "סדר עולם רבא" – חיבור העוסק בכרונולוגיה יהודית, מימי אדם הראשון ועד מרד בר כוכבא. הספר נכתב בתקופת התנאים ומיוחס לתנא ר' יוסי בן חלפתא. ראו פרק א שם).
ענייננו במסגרת זו בטעמי המקרא, ועל כן ננסה לפרש את פסוק יג בהתאם לטעמי המקרא ולראות האם חלוקת הפסוק על פי הטעמים מסייעת לנו בפתרון השאלה שהעלנו.
והנה, בפסוקנו מצויה האתנחתא תחת המילה "אתם". יש לקרוא אפוא את הפסוק כך: " ...ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם - ארבע מאות שנה", כלומר- המספר 'ארבע מאות שנה' מתייחס, על פי חלוקת בעלי הטעמים, לסכום המצרפי של תקופת הגרות במצרים ותקופת השעבוד והעינוי.
המסקנה היא, כי בהחלט ייתכן לפרש כי תקופת השיעבוד והעינוי קצרה ממסגרת ארבע מאות השנים המנויה בפסוק. מכאן ניתן להבין כי דברי חז"ל במסכת נדרים (וכן מניינו של בעל סדר עולם רבא) לפיהם השעבוד נמשך מאתים ועשר שנים בלבד, איננו סותר את האמור בפסוקנו.
לאבחנה זו בין משך זמן השעבוד לבין משך הזמן הכולל של הגרות, התייחס הרמב"ן בפירושו לפסוק יג ואלו דבריו: "זה מקרא מסורס ושיעורו כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה ועבדום וענו אותם ולא פירש כמה ימי העבדות והעינוי, והרבה מקראות מסורסות יש בכתוב...".
לדעת הרמב"ן אפוא, ה' אומר בפסוק זה לאברם כי כלל ימי הגרות בארץ זרה יהיה ארבע מאות שנה, ובתוך פרק זמן זה יהיו גם ימי עבדות ועינוי, אבל לא במשך כל התקופה האמורה.
לדעתנו, פרשנות זו הולמת את הפסוק כפי שהוא כתוב גם ללא סרוסו. בוודאי שפירוש זה מתאים לטעמי המקרא, אשר חלקו את הפסוק לשתי צלעות במילה 'אותם" ולא במילה "להם" אילו היו בעלי הטעמים מחלקים את הפסוק המילה 'להם' בטעם אתנחתא, הרי אז ניתן היה להבין שמשך העבדות והעינוי יהיה ארבע מאות שנה, אך כאמור, לא כך פיסקו בעלי הטעמים, ועל פי פיסוק הטעמים, מתייחס המספר הכולל 'ארבע מאות שנה' גם לגרות וגם לשעבוד. פרשנות כזו נותנת מקום לפרשנויות השונות לפיהן משך השיעבוד בפועל היה קצר מארבע מאות שנה.
יובהר כי אין בהסבר זה כדי לבאר את הסתירה לכאורה שבין הכתוב בפרשתנו לבין המספר שננקב בספר שמות, ארבע מאות ושלושים שנה (לעניין זה ראו דברי רש"י ורמב"ן לפסוק יג בפרשתנו וכן בפירוש רש"י לשמות יב, מ ובפירוש הרשב"ם שם).
לסיכום: עמדנו הפעם על סתירה לכאורה בין פסוקים שונים בתורה בעניין מספר שנות הגלות והשיעבוד במצרים. הראינו כי פיסוק הטעמים לפסוק בפרשתנו, יכול להכיל את הפירושים הסוברים כי משך העבדות במצרים היה קצר ממשך הגרות בה.
שבת שלום
Edit Post Text
