Edit Post Title

אחד העניינים המרכזיים בפרשת השבוע, הוא פרשת מציאת האישה ליצחק: שליחותו של עבד אברהם למולדתו של אברהם כדי לקחת משם אישה ליצחק, החל במינוי השליח והגדרת השליחות, הדרך ליעד, הבחירה ברבקה, המגעים עם משפחתה ועד לחזרת העבד עם רבקה לארץ כנען ופגישתה עם הבעל המיועד, יצחק.

לאחר שהתורה מספרת על לכתו של העבד עם רבקה בחזרה לארץ כנען מספרת התורה על יצחק: "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי. והוא יושב בארץ הנגב"(כד, סא).

 מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק באתנח במילה "ראי". צלע א של הפסוק מתחלקת בזקף במילה "מבוא".

             מובנו של הפסוק, על פי פיסוק הטעמים אינו ברור, וכבר העיר על כך שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800.  על תולדותיו ראו ספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו - ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 54-23), וזו לשונו: "אין כוונת בעל הטעמים מובנת היטב, אלא אם כן נפרש 'מבוא' - מבואו...ממקום שהיה רגיל ללכת שם, שהוא באר לחי רואי, או כפירוש ראשון שהביא ראב"ע (ר' אברהם אבן עזרא, נ.ו) שמלת 'בוא' שם מקום".

 שיעור הכתוב על פי פירוש שד"ל הוא שיצחק בא אל רבקה מבאר לחי רואי, שהוא מקום שהיה יצחק רגיל ללכת לשם ולכן הוא קרוי "מבוא". לחילופין  מפרש שד"ל, על פי ראב"ע, שהמילה  "בוא" היא שם מקום.

ר' שמשון רפאל הירש, בן זמנו של שד"ל (חי בגרמניה בין השנים

1888-1808) מפרש: "בא מבוא - ביטוי זה אינו חוזר עוד בכל המקרא. בא -  מהיותו בא. עיקר הוראת 'בא' להגיע למקום אשר הלב נמשך אליו, והוא חש בו הרגשת בית".

 בהמשך דבריו, בפירושו לפסוק סב, מרחיב רש"ר הירש ומבאר כי אחרי העקדה הלך יצחק והתיישב לבדו בארץ הנגב, ולא בין העמים האחרים שהיו בארץ כנען באותם ימים, ואלו דבריו: "דומה כי יצחק כבר התגורר לעצמו בארץ הנגב. בניגוד לאברהם, שזה שנים אחדות ישב בין האומות, הרי יצחק, בעודו בתחילת דרכו, ראה לנכון להתגורר בבדידות, כאברהם בשעתו".

מתוך שני המשפטים הללו ניתן להבין כי רש"ר הירש מפרש כי לאחר העקדה ולאחר פרידתו מאחיו ישמעאל, הלך יצחק והתבודד בארץ הנגב, לשם נמשך ליבו, ומשם בא לפגוש את אשתו המיועדת.

על פי פירוש רש"ר הירש, המילה 'בוא' אינה שם מקום (כדברי ראב"ע) אלא מצביעה על מצב נפשו של יצחק באותו הזמן.

עם זאת נראה כי גם פירושו של ר' שמשון רפאל הירש את הפסוק תואם  את פיסוק הטעמים שכן הוא מפרש "בא  - מהיותו בא". גם הוא, כשד"ל, מקבל את החיבור שעשו בעלי הטעמים בין המילה 'מבוא' לבין המילים 'ויצחק בא', ואינו מחבר מילה זו אל שם המקום שמוזכר לאחר מכן, אלא שהוא מפרש מילה זו כמצביעה על מצב נפשי ולא כמצביעה על מקום גיאוגרפי .

 ואולם, פרשנות זו, המפרידה בין המלה "מבוא" לבין המקום "באר לחי ראי"  איננה מקובלת על פרשנים אחרים שמצאו לנכון לנטות מפיסוק הכתוב על פי הטעמים בבואם לפרש פסוק זה.

דוגמא לפרשן כזה הוא הרמב"ן המעיר בפירושו לפסוק סב: "יאמר כי יצחק בא עתה מבא באר לחי ראי, ששב מבאר לחי שבא שמה, שאלו אמר 'בא מבאר לחי ראי' היה נראה שהיה דר שם, ולכך הוצרך לפרש כי הוא שב לעירו מביאתו, שבא אל באר לחי רואי לפי שעה, כי הוא יושב בארץ הנגב, וחוזר לעירו..."  שיעור הכתוב לפי פירוש זה הוא  שיצחק בא לאהל אמו, מבאר לחי רואי, שזהו המקום בו ביקר  או שהה יצחק  באופן זמני (ראו: י. ברקאי, "באר לחי ראי"  (בתוך) דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות מס' 784, פרשת חיי שרה תשס"א. פורסם במרשתת באתר של אוניברסיטת בר אילן).

רש"י מפרש את הכתוב כך: "שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה". לכאורה לפי פירוש רש"י (וגם לפי רמב"ן)  יש לקרא את הפסוק כך: "ויצחק בא, מבא באר לחי רואי (זה גם הדיבור המתחיל בפירושו של רש"י). פרשנות זו של רש"י נשענת על דברי המדרש: " "... ולאיכן הלך? לבאר לחי ראי, הלך להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים: ראה בעלבוני" (בראשית רבה (תיאודור אלבק), פרשה ס, וראו גם מדרש תנחומא פרשת חיי שרה, סימן ח).

 רש"י ורמב"ן נחלקו אומנם בדבר מטרת שהייתו הזמנית של יצחק בבאר לחי רואי, ואף ייתכן לומר שהיו יכולים לקבל עקרונית גם את פירושו של שד"ל לפסוק, לפיה כאמור, באר לחי רואי היה מקום שיצחק היה רגיל ללכת לשם (והסיבה להליכה לאותו מקום אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו), אך אופן קריאתם (של רש"י ורמב"ן) את  הפסוק זהה, והוא נוגד  לכאורה את פיסוק הטעמים, שכן, בעלי הטעמים הטעימו את המילה 'מבוא' בטעם מפסיק, ואילו על פי רש"י וגם לפי הרמב"ן המילה 'מבוא' מתחברת אל מה שלאחריה כביטוי אחד - 'מבוא באר לחי רואי'.

לסיכום:  הבאנו דעות כמה  מפרשים לביטוי: "ויצחק בא מבוא באר לחי ראי". המיוחד בפסוק זה ובפרשנויות שהבאנו הוא, שאף על פי שבאופן מעשי אין מחלוקת בין הפרשנים לגבי פירוש הפסוק, שהרי הכל מסכימים שיצחק הגיע  לפגוש את רבקה ממקום אחר שבו שהה באופן זמני, הרי שאופן קריאת הפסוק שנוי, לכאורה, במחלוקת בין הפרשנים. בעלי הטעמים נקטו בדרך הקשה, לכאורה, המפרידה בין המילה 'מבוא', לבין הביטוי 'באר לחי רואי', ואכן חלק מן הפרשנים, כך נראה, לא קראו את הפסוק באופן זה, למרות שהקריאה השונה לא השפיעה על אופן פירושם את הפסוק.

שבת שלום

Edit Post Text