טיפ שבועי לפרשת תולדות

 אחד הנושאים המרכזיים בפרשת השבוע, הוא סיפור הברכות שברך יצחק את יעקב ואת עשיו. בשנה שעברה עסקנו בעמדת בעלי הטעמים בנושא "התחזותו" של יעקב, לעשיו אחיו.

 השנה נעסוק בעניין אחר העולה מאותו פסוק שבו לכאורה מתגלה יעקב בפני יצחק אביו, כעשיו, וכך נאמר שם: "ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי. קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך"(כז, יט).

 הפעם נתמקד בצלע ב של הפסוק. יעקב מבקש מאביו לאכול את האוכל אשר הביא לו, ואומר: "קום נא שבה ואכלה מצידי..". המילה "ואכלה" מוטעמת בפשטא, ומשמעותה- ותאכל אתה. פירוש הדבר הוא שיעקב מבקש מאביו לאכול ממה שהביא עבורו.

 והנה בפסוק כה נאמר: "ויאמר הגשה לי ואכלה מציד בני למען תברכך נפשי...". גם בפסוק זה  מופיעה המילה "ואכלה", אולם, הפעם הדובר הוא יצחק ולא יעקב. לפיכך, שיעור הפסוק הוא שיצחק מבקש מיעקב להגיש לפניו את האוכל, והוא, יצחק ,יאכל מציד בנו (יצחק בשלב הזה חושב לכאורה,  כמובן, שעשיו הוא זה העומד לפניו ומדבר אליו).

 לפנינו אפוא שתי מילים הנראות זהות, אך מובנם שונה. בפסוק יט, יעקב מזמין את אביו לאכל, ופירוש המילה   הוא: "ואתה תאכל". לעומת זאת, בפסוק  כה, יצחק מבקש מיעקב להגיש לו את האוכל כדי שהוא (יצחק) יאכל את האוכל שהוכן לו, ופירוש המילה הוא "ואני אוכל".

 לאור המובן השונה, גם קריאת המילים האלה משתנה בהתאם למובן. בפסוק יט השווא שתחת האות כ הוא שווא נח. לעומת זאת, בפסוק כה, השווא שתחת האות  כ הוא שווא נע. לכן מצאנו לנכון לעמוד על הבחנה זו, כדי להאיר את עיניהם של בעלי הקריאה שיקראו השבת את הפרשה, על שתי הצורות השונות של קריאת מילה זו ועל ההבדל במשמעותן.

להבחנה בין שתי המילים הללו, הזהות למראה, התייחס הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) בפירושו לפסוק יט, וכך הוא אומר: "ואכלה מצדי - חטף קמץ לפי שהוא לשון צווי כמו 'אכל בשמחה לחמך', אבל, 'ואכלה מציד בני' הוא מלאפום (כלומר: "פה מלא" -  כינוי לניקוד שכשאומרים אותו, הפה מתכווץ. נ.ו) שהוא לשון אפעל... ".

(וראו  דברי בעל הפירוש "מענה לשון" לפסוק יט המבהיר את דברי הרשב"ם הללו: "ואכלה- האל"ף בקמץ לבד והוא חטוף, ובמקצת ספרים האל"ף בחטף קמץ, וכן נהגו במקומות רבים לנקד חטף קמץ במקום הראוי להיות קמץ חטוף.... ויש להקפיד כאן לקרא הכ"ף בשוא נח שפרושו 'ואכל אתה מצידי', ולקמן (כה) בעשו, יצחק אומר 'הגשה לי ואכלה מציד בני' – פירוש 'ואוכל אני מציד בני', ולכן כאן צריך לקרא הכ"ף בשוא נע...". ראו דבריו בתוך, תקון קוראים -  סימנים, ירושלים תשע"ג).

במקום אחר בתנ"ך נמצאת המילה "אכלה" ללא וא"ו החיבור, בפסוק:  "ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה..." (שמואל א א, ט). צירוף מילים זה "אכלה ואכלה" הינו דוגמא למילים רבות בתנ"ך שלעיתים באות עם וא"ו החיבור לפניהם ולפעמים באות ללא וא"ו החיבור לפניהם.

מקרים כאלה, בהם מילים דומות נכתבות בצורות שונות, הם חומר הגלם להערות חכמי המסורה. המסורה היא רשימת הערות על נוסח המקרא שמטרתה היתה ליצור ולשמר נוסח אחיד של המקרא בכל קהילות ישראל (על נושא זה ראו למשל: מ. ברויאר, כתר ארם צובה והנוסח המקובל של המקרא, ירושלים תשל"ז: י. ייבין, מבוא למסורה הטברינית, ירושלים תשמ"ג).

כך, למשל, רשימת זוגות מילים כאלה מהווה את הבסיס לספר הקרוי  "אכלה ואכלה" שהוא קובץ מסורה עתיק הכולל רשימה של הערות מסורה, לרוב על מילים יחידות או על זוגות של מילים שיש להם מכנה משותף  (אשר לזמנו של הספר נחלקו הדעות, אך מדובר ככל הנראה בספר שנתחבר בתקופת הגאונים או סמוך לאחר  מכן).

עדות חשובה ומעניינת לספר זה ולחשיבותו מצינו בדברי ר' אליה בן אשר הלוי לויטה אשכנזי (הידוע בכינוי: ר' אליהו  בחור), שהיה בלשן, מדקדק וחוקר  מסורה, שחי באיטליה בין השנים 1469-1549 בהקדמה לספרו "מסורת המסורת" וכך הוא כותב: "ועם כל זאת, צמאי לרוות, נפשי לא יכלה כי אם מספר 'אכלה ואכלה', וכלליו בידי נקטתי, והוא ספר קטן הכמות, ובמסורת אין לו הדמות, ונכבדות בו  מדובר, ולא נמצא ספר מחובר, המדבר מהמסורת וכללם, רק הוא לבדו בעולם, חוץ ממה שנרשם זער שם זער שם, סביב הספרים בגליונות ובהם חסרון לא יוכל להמנות".

ר אליהו בחור כותב כי ספר זה חשוב, חרף היקפו המצומצם כי הוא מרכז הערות מסורה רבות, ולעומתו כל ענייני המסורה האחרים מפוזרים בספרים שונים ואינם מרוכזים במקום אחד.

לסיכום: עמדנו היום על מילה המצויה בשני מקומות בפרשתנו, ואשר יש לה משמעות שונה ולכן גם יש לקרא אותה באופן אחר בכל פעם בהתאם להקשר העניין. אגב כך הזכרנו את עניין המסורה ועמדנו מעט על אחד החיבורים החשובים בתחום זה, ששמו רומז למילה בה עסקנו הפעם.

שבת שלום

Edit Post Text