טיפ שבועי לפרשת ויגש
הפעם נעסוק בפסוק הנמצא בתיאור התיישבותם של בני ישראל במצרים.
התורה מספרת: "ויושב יוסף את אביו ואת אחיו ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס. כאשר צוה פרעה" (מז, יא) (הציווי של פרעה נמצא בפסוק ו: "ארץ מצרים לפניך הוא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך....").
פרעה אינו מנחה את יוסף אודות המקום המדוייק שבו ימקם את משפחתו, אך התורה מספרת בפסוק יא כי יוסף הושיב את משפחתו "במיטב הארץ בארץ רעמסס" (וראו דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק: "... שהושיב אותם במיטב הארץ ובאחזה שנתן להם, כי לא רצה שיהיו כגרים בארץ וקנה להם בתים ונחלת שדה וכרם ונתן להם, וזה מרשות פרעה כי הם אמרו 'לגור בארץ באנו' - לא לדור, כי בעבור הרעב נשוב לארצנו, ופרעה אמר ליוסף 'הושב את אביך' שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גשן").
הפסוק מתחלק במילה 'רעמסס', המוטעמת באתנח. (פירוש השם רעמסס הוא: "בן האל רע" (רע הוא אחד מהאלים במצרים). נראה כי ההיגיון של החלוקה שקבעו בעלי הטעמים נובע מן האבחנה בין מעשהו של יוסף, המפורט בצלע א, לבין ציון העובדה שיוסף עושה כן בהתאם לציווי פרעה, כמתואר בצלע ב (למקומה הגיאוגרפי של "ארץ רעמסס", ראו בפירוש של א"פ רייני לפסוק זה, בתוך, בראשית עולם התנ"ך, תל אביב תשנ"ג).
אולם ענייננו נתון למילה 'רעמסס' שבפסוקנו. המילה מנוקדת בשני שוואים, תחת האות ע ותחת האות מ שלאחריה. בהתאם לכללי השווא שבשפה העברית, השווא הראשון הוא נח, והשני – נע.
אלא שמתברר שהמילה רעמסס אינה מנוקדת תמיד כפי שהיא מנוקדת בפסוקנו. כך, בשמות א, יא אנו קוראים: " ...ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס". בפסוק זה, האות ע מנוקדת בפתח והאות מ – בשווא נח (מאחר שאין במקרה זה שני שוואים רצופים).
והנה, ר' אברהם בן עזרא בפירושו לפסוק בשמות מתייחס לשינוי זה: "רעמסס- בפתחות העי"ן ואיננו מקום ישראל".
ראב"ע קובע אפוא, כי יש להבחין בין מקום מושבם של בני ישראל, המתואר בפרשתנו כ"ארץ רעמסס" לבין העיר אותה בנו בני ישראל כמתואר בספר שמות, הנמצאת במקום אחר.
והנה, בעל הפירוש "מענה לשון" (בתוך: תקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג), בפירוש לפסוקנו כותב: "כתב הראב"ע העי"ן של 'רעמסס' בשוא נח והמ"ם בשווא נע, כי זה אחד מכללי השוא נע...כששני שואין באים זה אחר זה, הראשן נח והשני נע, וכן הוא בכל המקרא (שמות יב, לז: במדבר לג, ג)... לבד מפסוק אחד (בשמות א, יא) שהוא 'רעמסס'- העי"ן בפתח והמ"ם בשוא נח, ולפי דעתי כי 'רעמסס' פתוח העי"ן איננה שהיו דרים שם ישראל, כי מערי מסכנות פרעה היתה".
למען הדיוק יצויין כי ה"ציטוט" הוא ציטוט חלקי מתוך פירוש הראב"ע לפסוק א, וזו לשונו של ראב"ע : "בארץ גושן – כלל. בארץ רעמסס פרט, והעי"ן נח. ולפי דעתי..." (מצער שבעל הפירוש "מענה לשון" בחר להביא את הציטוט של ראב"ע באופן שמטעה את הקורא לחשוב שמדובר בפירוש הראב"ע לפסוקנו בעוד שלמעשה מדובר בפירושו לפסוק א. כמו כן, נראה שכל התחלת הקטע המצוטט לעיל בשם ראב"ע, איננה כלל מדבריו של ראב"ע אלא דברי בעל הפירוש מענה לשון עצמו).
מבחינת הקריאה הראויה של המילה 'רעמסס', הרי שעל בעל הקורא לקוראה כפי שהיא כתובה בכל מקום על פי הניקוד הכתוב שם. בפרשתנו – בשני שוואים, והשווא השני הוא נע, ובפרשת שמות, בשווא נח (כי יש שם רק שווא אחד במילה זו).
לסיכום: עמדנו הפעם על מילה אחת המנוקדת בשני אופנים שונים בתורה. הסברנו את המשמעות השונה הנודעת לכל אחת משתי המילים, והטעמנו כי על בעל הקורא, לקוראה בכל פעם, בהתאם לניקוד המשתנה של המילה.
שבת שלום
Post Text
