טיפ שבועי לפרשת שמות

 פרשת השבוע, פרשת שמות, פותחת בפסוק: "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. את יעקב איש וביתו באו" (שמות א, א).

מן המילים הראשונות בפסוק נדרשו ראשי התיבות: "וחייב אדם לקרא הפרשה, שנים מקרא ואחד תרגום".

 מקורו של דין זה בתלמוד הבבלי: "אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור, שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו 'עטרות ודיבון' (במדבר לב, ג), שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור, מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות ח, א).

 נקדים ונציין כי כשאנו מדברים על "תרגום" סתם ביחס לדברי תורה, נהוג לפרש שהכוונה היא לתרגום התורה לארמית ולייתר דיוק, תרגומו של אונקלוס (על אונקלוס ראו: ר"ב פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, ירושלים תשס"ד) .

כבר עסקנו בעבר בתרגום התורה לארמית בשעת הקריאה בציבור (ראו למשל טיפ שבועי לפרשת וישלח משנה זו). אולם הדין שציטטנו למעלה, עניינו  בקריאה הפרטית של פרשת השבוע, ולא בקריאה בבית הכנסת.

 הריבוי המובא במאמרו של רב הונא בשם רבי אמי מתיחס לפסוק "עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה. ושבם ונבו ובען" (במדבר לב, ג), ורצונו לומר שגם פסוק זה, שאין בו אלא שמות מקומות בעברית,  יש לקוראו פעם אחת בשפת "המקור" (העברית) ופעם אחת בתרגום (יצויין כי היו מן הראשונים שפירשו  שבפסוקים שבהם אין תרגום אונקולוס לפסוק, יש לקרוא את התרגום הירושלמי (ראו תוספות ברכות ח,  ב דיבור המתחיל: "ואפילו") (על התרגום הירושלמי ראו: ר"ב פוזן, "התרגומים הארמיים למקרא", באתר של ישיבת שעלבים במרשתת).  

טעמים שונים נאמרו להלכה זו. יש שהטעימו דין זה כדי שיתכונן האדם לקריאת התורה בתפילת שחרית של שבת ויוכל לקרא בעצמו (ואמנם, זה היה  המנהג הקדום, שכל עולה היה קורא את  חלק הפרשה שבו הוא עולה לתורה. ראו על כך: י"מ אלבוגן, "קריאת התורה והדרשה", באתר מט"ח במרשתת).

 יש שהטעימו קריאה משולשת זו שהיא כנגד שלושת הרבדים של התורה: הנגלה, הנסתר והפן הנעלם מעיני כל אדם (ראו מהר"ל, תפארת ישראל, פרק יג) (ראו ריכוז טעמים נוספים תחת הערך "שנים מקרא ואחד תרגום" באתר ויקיפדיה).

הרעיון העומד מאחרי קריאת התרגום על התורה, ביחיד, נעוץ בכך שבתקופה שבה נאמרה הלכה זו, תקופת האמוראים (מאות 5-3 לספירה), היתה הארמית, השפה המדוברת בפי היהודים. לכן, קריאת התורה עם התרגום הארמי שלה (תרגום אונקלוס) אפשרה לפשוטי העם להבין את הפסוקים.

בתקופה מאוחרת יותר חדלה הארמית לשמש כשפת העם ועל כן קריאת תרגום התורה לארמית לא סייעה עוד להבנת הפסוקים על ידי מי שאינו דובר  עברית. כך בהדרגה החל פירוש רש"י לתורה (ר' שלמה בן יצחק, חי בין השנים 1105-1040) להחליף את התרגום לארמית, בחלק ה"תרגום" של תקנה קדומה זו (על תהליך זה ראו: י"ש פנקובר, "תהליך הקנוניזציה של פירוש רש"י לתורה, באתר אוניברסיטת בן גוריון במרשתת. על עמדת הפוסקים ביחס לשינוי זה ראו: א. בראון, "יציאה ידי חובת 'תרגום' בפירושים על התורה". פורסם באתר של ישיבת שעלבים במרשתת).

 עניין שונה הוא עניין הקריאה בציבור בתרגום.  מקורו של מנהג זה עוד בימי עזרא (תחילת תקופת  בית שני, במאה השישית לפני הספירה) וכך פסק הרמב"ם:  "מימות עזרא נהגו שיהא שם תורגמן מתרגם לעם, מה שהקורא קורא בתורה כדי שיבינו ענין הדברים..."(הלכות תפילה יב, י: ראו הסוגיה התלמודית בבלי מגילה דף  ג עמוד א).

בימי עזרא חזר חלק מעם ישראל לארץ ישראל לאחר הקמת בית המקדש השני . באותם ימים, חלק גדול מהעם היה דובר ארמית שזוהי השפה שלמד בבבל.

ואכן, גם בעניין קריאה זו, לאור העובדה שמעמד השפה הארמית כשפה מדוברת בקרב בני עמנו הלך ודעך, כך גם הלך ודעך המנהג לקרוא בתורה בציבור את התרגום לארמית, וכך נפסק להלכה : "ונראה שהם היו רגילים לפרש להמון העם שהיו מדברים ארמית אבל לדידן מה תועלת בתרגום כיון שאין אנו מבינים אותו" (ארבעה טורים לר' יעקב בן הרא"ש (ספרד, 14),  חלק אורח חיים, סימן קמה).

חרף דברי בעל הטורים, יצא פוסק בן דורנו, הרב רצון ערוסי, בתשובה משנת תשס"ט, נגד ביטול קריאת התורה בציבור בארמית, ואלו דבריו: "התרגום הארמי אינו מילולי אלא ענייני ומשולבים בו הלכות ועניינים מהתורה שבעל פה, והתרגום בארמית של קריאת התורה בציבור נועד לידע ולהודיע על אמונתנו בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, ולכן גאוני בבל התייחסו לאלו שביטלו את התרגום בציבור כאל כופרים. והוא הדבר שהתלמוד הבבלי והירושלמי כתובים בארמית, וכל עולם התורה לומד בהם. גם ספרדים וגם אשכנזים, וכולם קוראים שנים מקרא ואחד תרגום, ורק בקריאת התורה בציבור נמנעים מלתרגם, משום שאינם מבינים את התרגום? אתמהה"ׁ(התשובה פורסמה במרשתת באתר שו"ת מורשת).

לסיכום: הפעם עסקנו בשני מנהגים שונים בקריאת התורה ובתרגומה לארמית. ראינו כי בעוד  שהמנהג ליחיד, פשט צורה ולבש צורה במשך הדורות, וכיום, המקיימים אותו, מקיימים אותו בדרך כלל בלימוד פירוש רש"י במקום לימוד תרגום אונקלוס לתורה, הרי שהמנהג לתרגם את קריאת התורה בעת הקריאה בציבור בטל כמעט לגמרי .

שבת שלום

Edit Post Text