טיפ שבועי לפרשת משפטים

 רובה של פרשת השבוע, פרשת משפטים, עוסקת, במצוות מתחומים שונים. בשלהי הפרשה (פרק כד) מפורט מעמד כריתת הברית בין ה' לבין עם ישראל ועליית משה להר סיני.

 התורה מספרת שמשה בונה מזבח וכן שתים עשרה מצבות לשנים עשר שבטי ישראל(פסוק ד).

 בפסוק ה נאמר: "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת. ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים".

 הפסוק מתחלק  באתנח במילה "עלת". חלוקת הפסוק נראית ברורה ממבט ראשון. צלע א עוסקת בעולות. צלע ב עוסקת בשלמים.

 החוקים המסדירם את הקורבנות מפורטים בספר ויקרא. העולה לסוגיה מפורטת  בפרק א ואילו דיני השלמים באים בפרק ג. על פי דיני הקורבנות כפי שהם מפורטים בפרשת ויקרא, העולה יכולה לבוא מן הבקר, מן הצאן או מן העוף. קורבן שלמים יכול לבוא מן הבקר, מן הצאן או  מן העז.

 הבדל חשוב ישנו בין קורבן העולה לבין קורבן השלמים. קורבן העולה – כולו לה': "...והקטיר הכהן את הכל המזבחה.." (ויקרא א, ט, וכן פסוקים יג, יז). לעומת זאת, מן הבהמה המובאת כקורבן שלמים, מוקרבים לה' רק איברים מסויימים: הקרב, הכליות ויותרת הכבד (ויקרא ג, ג-ד, וכן פסוקים ט-י, יד-טו).  שאר חלקי הבהמה מותרים באכילה לכהנים ולמביא הקרבן (ואמרו חכמים(תורת כהנים, דיבורא דנדבא טז,פיסקאות א-ב: "שלמים – שהכל שלום בהן: הדם והאימורין למזבח, החזה ושוק לכהנים, העור והבשר לבעלים").

לכאורה עולה מפיסוק הטעמים  כי המילה 'פרים'  שבצלע ב מתיחסת לזבח השלמים בלבד, ולא לעולות, לגביהם התורה איננה מפרטת מאיזו בהמה הובא  הקורבן.

על ההיגיון שבפירוט של סוג הקורבן לגבי השלמים  עומד ר' אברהם בן עזרא(נולד בטודלה שבספרד. חי במאות ה-  12-11)  בפירושו לפסוק: " .. והזכיר עם השלמים פרים, כי האוכלים רבים היו", כלומר - מאחר שקורבן השלמים מותר  באכילה למקריביו - יש היגיון להזכיר שהובאו פרים כקורבנות שלמים, שכן היו הרבה אוכלים ולכן היה צריך להקריב בהמות גדולות לשלמים,  ולא צאן או עז שהם בעלי חיים קטנים יותר. לעומת זאת, בכל הנוגע לקורבן העולה - אין טעם לפרט מאיזו בהמה הובא, שכן בכל מקרה העולה מוקרבת כולה לה'.

נראה כי בדברי ראב"ע אין הבעת עמדה חד משמעית באשר לשאלה מאיזו בהמה הוקרבו העולות, וכל שבא לבאר הוא למה הוזכרו הפרים דווקא עם השלמים ולא הוזכר סוג הבהמה ממנו הוקרבו העולות (ראו גם פירושו של הרמב"ן לפסוקנו).

יצויין כי כבר רבותינו בתלמוד התלבטו בשאלה,  האם העולות המוזכרות בפסוק הובאו אף הם מפרים או רק השלמים הובאו מן הפרים  ובסוגיה זו יש התייחסות מפורשת לטעמי המקרא: "בעי רב חסדא: האי קרא היכי כתיב 'וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת כבשים ויזבחו זבחים שלמים  לה' פרים' או דלמא אידי ואידי פרים הוו?"(בבלי חגיגה ו, ב: ראו התייחסות נוספת  לעניין טעמי המקרא בתלמוד: בבלי  מגילה ג, א).

  לאמורא הבבלי רב חסדא היה ברור שלזבחי השלמים הובאו פרים. הוא מסתפק לגבי הקרבת העולה - האם לזבחי העולה הובאו כבשים או פרים.

 לאחר שמביאה הסוגיה את שאלתו של רב חסדא, מנסה הסוגיה לברר את חשיבות הדילמה: "למאי נפקא מינה? מר זוטרא אמר:  לפיסוק טעמים. רב אחא בריה דרבא אמר: לאומר: 'הרי עלי עולה כעולה שהקריבו בני ישראל במדבר..." (יצויין כי הסוגיה איננה מכריעה בסופו של דבר בבעיה שהעלה רב חסדא ומסיימת את הסוגיה ב"תיקו", כלומר, הבעיה בעינה עומדת).

לענייננו חשובה עמדת  האמורא מר זוטרא המייחס נפקות  לבעייתו של רב חסדא "לפיסוק טעמים", ומבאר רש"י בפירושו לסוגיה: " בנגינות, אם תאמר שני מינין, צריך אתה לפסוק הטעם של 'ויעלו עלת' באתנחתא כמו שאנו קורין אותו, או בזקף קטן, טעם שמפסיק הדבור ממה שלאחריו, ואם מין אחר היה, צריך  אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין, כגון: פשטא או רביע".

נבהיר את דברי רש"י: לפי דרך החשיבה של רש"י, אם המילה 'פרים' בפסוקנו מתייחסת רק לשלמים- מוצדקת חלוקת הפסוק באתנחתא במילה 'עלת', שכן, כפי שהסברנו לעיל – צלע א מתיחסת לעולות, ולגביהן אין פירוט של מין הבהמה שהוקרב. צלע ב מתייחסת לשלמים – ולגבי קרבן זה בלבד מספרת לנו התורה כי השלמים הוקרבו מפרים.

 לעומת זאת, אם המילה 'פרים' מתייחסת הן לעולות והן לשלמים- כך לפי רש"י, צריך לשנות את הטעמים בפסוק ולחלקו למעשה חלוקה עיקרית במילה 'לה' '- כך שהמילה 'פרים' תתייחס הן לעולות והן לשלמים. במקרה כזה, במקום שבו נמצאת הפסקה בטעם אתנח בפסוקנו – במילה 'עלת'-   יש להטעימה בטעם אחר, מה שרש"י מכנה 'אחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון פשטא או רביע' (ניתן להניח שרש"י לא התכוון לומר שהטעמים פשטא ורביע אינם טעמים מפסיקים, אלא כוונתו לומר שהם אינם מפסיקים הפסקה גדולה כפי שהתאנח מפסיק, שהרי האתנח הוא מפסיק גדול המחלק את הפסוק לשתי צלעות, ואילו פשטא או רביע הם אומנם טעמים מפסיקים, אך קטנים בכוח פיסוקם מן הזקף וכל שכן מן האתנח).

 הסוגיה כאמור אינה מכריעה בספק זה שהעלה האמורא רב חסדא, אך מבחינת פיסוק הטעמים נראה בברור כי  כי המילה 'פרים' שבפסוקנו מתייחסת לקורבן השלמים בלבד.

לסיכום: ראינו הפעם פסוק, שהתלבטו רבותינו בפירושו ולא הכריעו. פיסוק הטעמים מטה את הכף לכיוון אחת האפשרויות. הסברנו גם את ההיגיון בפירוט סוג הקורבן ביחס לקורבן שלמים דווקא ולא ביחס לקורבן העולה, המוזכרים שניהם בפסוקנו.

שבת שלום

Edit Post Text