טיפ שבועי לפרשת תרומה
טיפ שבועי לפרשת תרומה
נעסוק הפעם בשני פסוקים מפרשת השבוע שבהם מילים שענייננו בהם במקום ההטעמה.
לטעמי המקרא, כידוע, יש מספר תפקידים. הראשון - הם משמשים כתווי נגינה (כל עדה ונגינתה). השני - הם מציינים, על פי רוב, את מקום ההטעמה של המילה, מלעיל או מלרע. השלישי - הם משמשים כמערכת מסועפת של סימני פיסוק (ראו: מ. פרלמן, "טעמי המקרא ותפקידיהם", תדפיס מתוך ספר ההפטרות מפוסק על פי טעמי המקרא, תל אביב תשמ"ג, עמ' י- כה).הפעם נתמקד בתפקיד השני של הטעמים, קביעת מקום ההטעמה של המילים, וזאת, כאמור, בהקשר לכמה מילים שבפרשת השבוע, פרשת תרומה.
בפרק כו, פסוק כז נאמר: "וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן השנית. וחמשה בריחם לקרשי צלע המשכן לירכתים ימה". ענייננו בפסוק זה הוא במילה 'צלע' הנזכרת גם בצלע א וגם בצלע ב של הפסוק. בצלע ב מוטעמת המילה 'צלע' בטעם מונח, תחת האות צ , ואילו האות ל של מילה זו מנוקדת בפתח. כך גם במילה צלע בכל מופעיה בפרשתנו, מוטעמת המילה באות צ, כלומר: יש לקרוא את המילה בהטעמת מלעיל.
לעומת זאת, בפרשת בראשית אנו קוראים: "ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה..."(בראשית ב, כב) בפסוק זה המילה 'צלע' מוטעמת בתביר, התביר נתון תחת האות ל המנוקדת בקמץ, וזאת בניגוד לניקוד המילה 'צלע' בפרשתנו המוטעמת מלעיל והאות ל מנוקדת בפתח (אגב, את המילה צלע כמשמעותה התדירה בטיפ השבועי כמתארת חלק של פסוק יש להטעים בהטעמת מלרע. ראו מ. פרלמן שם, עמ' ב והערה 9 שם).
יתר על כן - גם פירוש המילה 'צלע' בשני המקומות נראה לכאורה שונה, וניתן היה לכאורה לומר שבשוני זה נעוץ ההבדל בניקוד ובהטעמה בין שתי המילים הללו. בפרשתנו פירוש המילה 'צלע' הוא – צד (וראו תרגום אונקלוס "ולסטר"). לעומת זאת, בפרשת בראשית פירוש המילה צלע - אבר בגוף האדם(וראו תרגום אונקלוס "עלעא"). ואולם, רש"י בפירושו לפסוק בפרשת בראשית כותב: "מצלעותיו - מסטריו כמו 'ולצלע המשכן'... על פי דברי רש"י אלה, קשה להבין את הטעם להבדל בהטעמה ובניקוד בין שתי המילים.
על כל פנים, בעלי המסורה הפנו תשומת לבינו להבדל שבין שתי "הצלעות" באומרם: "כל 'צלע' דמשכנא טעמו למעלה ופתח, ו'צלע' דבראשית...קמץ וטעמו למטה..."(וראו בפירוש "מענה לשון" בתוך : תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג, בפירוש לפסוקנו).
בהמשך הפרשה בפסוק לג ישנו מקרה של חריגה בהטעמה של מילה לעומת מה שהיינו מצפים לראות. כך נאמר בפסוק: "ונתת את הפרכת תחת הקרסים והבאת שמה מבית לפרכת את ארון העדות. והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים".
נתמקד בצלע ב: המילה 'והבדילה' מוטעמת תחת האות ל (מלרע) בטעם מהפך. זו הטעמה יוצאת דופן, שכן הפועל 'והבדילה' הוא בניין הפעיל ובבניין זה אנו הוגים את הפעלים במלעיל כגון: הפליגה, הרתיחה, הפריחה ועוד. לעומת זאת, בפסוקנו מוטמעת המילה 'והבדילה' בהטעמת מלרע.
יתכן לומר שהאות ו שבראש המילה איננה ו' החיבור, אלא ו ההיפוך (כמו למשל בלשונות הגאולה שבשמות ו, ו-ח: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי, והבאתי), ואולם בעלי המסורה ראו בהטעמה זו חריגה מן הכללים והעירו על מילה זו "לית ומלרע" כלומר- מילה זו אינה מופיעה בשום מקום אחר, ויש להגותה בהטעמת מלרע.
גם ר' אברהם אבן עזרא (נולד בטודלה שבספרד. חי במאות ה- 12-11) בפירושו לפסוק מעיר: "ומלת 'והבדילה הפרוכת' זרה בעבור היותה מלרע. וכן 'והכית בצור'(שמות יז, ו). יצויין כי הדוגמא שמביא ראב"ע אינה דומה למקרה שלנו, שכן בפסוק שבשמות מוטעמת המילה 'והכית' – במלעיל- כפי שאמורה להיות מוטעמת מילה בבניין הפעיל בזמן עתיד, בעוד שבפסוקנו יש, כאמור הטעמה חריגה.
רד"ק (ר' דוד קמחי, מגדולי פרשני המקרא והמדקדקים בימי הביניים. חי בצרפת בין השנים 1235-1160. כתב פירוש לתנ"ך וגם ספרים בלשון) ראה אף הוא בהטעמת המילה "והבדילה" בפסוקנו כהטעמה חריגה והעיר על כך זו בספר "המכלול" (הכולל את "ספר הדקדוק" ואת "ספר השרשים": "כל בנין הפעיל מלעיל, ושנים יוצאים מן הכלל מלרע...."(מלבד הפסוק שאנו עוסקים בו ישנה דוגמא נוספת להטעמה זו בויקרא טו, כט. ראו פירוש מענה לשון לפסוקנו וכן לפסוק הנוסף).
לסיכום: סקרנו הפעם כמה מילים חריגות בהטעמתן הנמצאות בפרשתנו. טעמי המקרא, המשמשים בין הייתר לקביעת מקום ההטעמה של המילה עזרו לנו בקביעת מקום ההטעמה, ובעלי המסורה הפנו את תשומת לבנו למיוחדות שבמילים אלה, למען נדע לקרוא אותן כהלכה.
שבת שלום
Edit Post Text
