טיפ שבועי לפרשת תצוה

בפרשת השבוע פרשת 'תצוה' מפורט ציווי ה' למשה בדבר חניכת הכהנים העתידים לשרת במשכן. בין היתר מפורשים ציוויים הנוגעים לבגדי הכהונה, וכך נאמר: "ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו. למשחה בהם ולמלא-בם את ידם"(כט,כט).

ובפסוק לאחר מכן נאמר: "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו. אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש"(פסוק ל).

 פסוק ל מתחלק באתנח במילה 'מבניו'. החלוקה בין הצלעות מסתברת מאוד: בצלע א מפורט  הציווי ללבוש את הבגדים למשך שבעה ימים רצופים (ראו רש"י בפירושו לפסוק בדיבור המתחיל "שבעת ימים"), ואילו צלע ב מגדירה מיהו זה אשר חייב בלבישת הבגדים- דין זה מתייחס רק לכהן גדול, וכדברי רש"י:   "אותו כהן המוכן להכנס לפני ולפנים ביום הכיפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכיפורים כשרה אלא בו"(וראו הסוגיה התלמודית בבלי יומא כג, א).

בדרך כלל המילה 'כהן' היא תואר, כלומר מילה זו מתארת את אותו אדם שהמשפט או הפסוק מתיחס אליו ובין פרטי המידע המובאים לנו בקשר לאותו אדם מובא גם המידע על היותו כהן(כך למשל במדבר כה, יא ובמקומות רבים נוספים).

בפסוקנו מתעוררת שאלה, כיצד יש לקרוא את צלע א. בעלי הטעמים הטעימו את המילה 'תחתיו' בטיפחא שהוא המפסיק הגדול בצלע. יוצא אפוא כי יש לקרוא את הצלע כך: "שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו- מבניו".

 נשאלת השאלה, כיצד יש לקרוא את שלושת המילם " ילבשם הכהן תחתיו"? האם המילה 'הכהן' (המוטעמת בתביר) מתחברת אל המילה 'ילבשם' שלפניה(המוטעמת בדרגא) , או אל המילה 'תחתיו' שלאחריה(המוטעמת בטיפחא) ?

             רש"י בפירושו לפסוק מפרש, לכאורה (ועל כך בהמשך), שאין המילה 'הכהן' תואר, אלא פועל, ואלו דברי רש"י: " הכהן תחתיו מבניו: מכאן ראיה, כל לשון כהן, לשון פועל עובד ממש, לפיכך ניגון תביר נמשך לפניו".

כדי להבין את דברי רש"י נזכיר תחילה כי הטעם תביר הינו מפסיק קטן מן הרביע , הבא לפניו, ואילו הדרגא הוא המשרת הבא לפני תביר. יוצא אפוא לכאורה כי יש לחבר, לפי פירושו של רש"י לפסוקנו, בין המילה 'הכהן' (המוטעמת בתביר) לבין המילה 'תחתיו' המוטעמת בטיפחא.

דברי רש"י אלה זכו לביאור ולהרחבה בדברי אחד מפרשני רש"י המוכרים, הלוא הוא בעל הפירוש "שפתי חכמים"(ר' שבתי בס. היה תלמיד חכם ובעל בית דפוס. נולד בפולין והיגר לפראג. חי בין השנים 1718-1641) (אות ד) ואלו דבריו: "דעל כרחך מלת 'כהן' דבוק ל'תחתיו מבניו' דאי דבוק למילה 'ילבשם' כלומר, ילבשם הכהן, אם כן ישאר מלת 'תחתיו' בלי טעם כלומר בלא פירוש...אלא על כרחך 'הכהן' ו'תחתיו' דבוקים זה לזה. אם כן מוכח שמלת 'כהן' פועל עובד ממש, דאי מלת כהן כמו  'כהן מדין' 'כהן און'...שפירושו לשון שררה וגדולה, אין נמשך אחריו מילת 'תחתיו', כי אין דרך הלשון לומר: 'המלך תחתיו'... אלא 'המלך אשר יהיה תחתיו' או 'ימלוך תחתיו', ויהיה אם כן מקרא חסר וקצר, אבל אם פירוש של 'כהן' עובד ממש וענינו כמו המשרת...אתי שפיר דמלת 'הכהן' דבוק עם מלת 'תחתיו'..." (וראו גם בפירוש 'מענה לשון' לפסוקנו, בתוך  תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג).

על  פי פירושו של  בעל "שפתי חכמים" יש להבין את רש"י כך- אם נפרש את המילה 'הכהן' שבפסוקנו כתואר, הרי שנקרא את הפסוק כך: "שבעת ימים, ילבשם הכהן, תחתיו מבניו". לפי קריאה כזו, אין מובן ופשר למילה 'תחתיו', שהרי אין משתמשים במילה 'תחתיו' כשם תואר של כבוד, כגון למלך, אלא אומרים  "המלך אשר יהיה תחתיו" וכד'. יוצא אפוא שאם נפרש את המילה 'הכהן' כתואר, הביטוי "הכהן תחתיו",הוא ביטוי חסר.

ואולם, אם נפרש את המילה 'הכהן' בפסוקנו כפועל, שמשמעו, המכהן, יהיה לפסוקנו מובן ברור, כאילו נאמר: "שבעת ימים ילבשם המכהן תחתיו- מבניו" -  אותו כהן, המכהן תחתיו- הוא זה אשר ילבש את הבגדים במשך שבעת הימים.

 התוצאה המעשית של הפירוש הזה היא לכאורה שבשעת קריאת הפסוק אין להפסיק בין המילה 'הכהן' לבין המילה 'תחתיו'.

ואולם, חרף הגיונו של הפירוש הזה ושל הסבר פיסוק הטעמים על פיו, מן הראוי לציין שתי הסתייגויות. האחת – ההסבר לפיו המילה 'הכהן' בפסוקנו מובנה- המכהן, אינו מוסכם על כל  הפרשנים. כך למשל אונקלוס מתרגם את המילה 'הכהן' שבפסוקנו  'כהנא'  שזהו בדרך כלל  התואר של הכהן ולא פועל (וראו דוגמא נגדית בתרגום אונקלוס לבראשית יד , יח: "והוא כהן לאל עליון ... ", ומתרגם אונקלוס:  "והוא משמש קדם-אל עלאה"(וראו דברי ראב"ע שם בדיבור המתחיל 'והוא כהן'- כדברי המתרגם ארמית...".).

כך גם הרשב"ם (ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י) מפרש את פסוקנו: "ילבשם הכהן: בהתחנכו להיות כהן גדול". נראה אפוא שגם הוא סובר שמשמעות מילה 'הכהן' בפסוקנו היא כמשמעותה השכיחה - תואר.

וכך גם שד"ל (שמואל דוד לוצאטו) בפירושו לפסוקנו, מביא את דברי רש"י וחולק עליהם, ואלה דבריו:"רש"י היה גורס .... ובאמת אין נראה שיהיה 'הכהן' כמו 'המכהן', אך הוא מקרא קצר, 'הכהן אשר יקום תחתיו', כמו שהוא בתרגום ירושלמי".

השניה – רש"י עצמו בתחילת פירושו לפסוק מפרש באופן שמתאים לכאורה דווקא למובן הרגיל של המילה 'כהן', כתואר ולא למובן שרש"י מציע, ואלו דבריו:  "ילבשם הכהן: אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה כשימנוהו להיות כהן גדול". נראה מפירוש זה שאין הוא מפרש את המיל 'הכהן' כ'מכהן' אלא כתואר- אותו כהן שמינו אותו להיות כהן גדול.

נראה אפוא כי חרף העובדה לפיה המילה 'כהן' אכן משמשת לעיתים במשמעות של 'מכהן'(כמו למשל בבראשית יד יח וכן בדוגמאות שמביא בעל  "שפתי חכמים" בפירושו), הרי  שאין כל הכרח לפרש מילה זו באופן זה בפסוקנו. ניתן אכן לפרש כי הכתוב דיבר בלשון קצרה. כך גם לא יהיה צורך לנתק בין המילה 'ילבשם' לבין המילה 'הכהן' שאחריה, בין התביר לבין המשרת הרגיל שלו – הדרגא.

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק מן הפרשה ובמילה 'הכהן' שרש"י מפרשה במשמעות נדירה, ומוצא תימוכין לפרשנותו בפיסוק הטעמים. היצגנו את הקשיים בפירושו והראנו שפירושו של רש"י איננו מוסכם על הכל.

שבת שלום

Edit Post Text