טיפ שבועי לפרשת ואתחנן

השבת נקרא בתורה בפרשת ואתחנן. בפרשה זו בין הייתר, אנו מוצאים את פרשת שמע, הפרשה הראשונה של קריאת שמע (פרק ו , ד-ט). אמירת קריאת שמע בבוקר ובערב היא מצווה מן התורה, והיא מהווה חלק מרכזי בתפילת שחרית ובתפילת ערבית.

כבר עמדנו בעבר על כך שההלכה מדגישה במקומות שונים את החובה להתפלל באופן מדוייק. עיקר העיסוק בנושא זה קשור לקריאת שמע ולתפילת העמידה הקרויה במקורות סתם  "תפילה"(ראו הטיפ השבועי לפרשת שלח בשנה זו). ר' יוסף קארו (נולד  בספרד,  ועלה לארץ ישראל. חי בין השנים 1488-1545)בספרו ההלכתי הגדול שלחן ערוך חלק אורח חיים מקדיש סימן שלם לנושא "דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע" (סימן סא. ההפניות והציטוטים מדברי ר' יוסף קארו בטיפ זה יהיו כולם מן הסימן הזה), עובדה הממחישה את חשיבות הנושא.

לאור מרכזיותה של פרשה זו ולנוכח העובדה שהיא מהווה גם חלק חשוב בתפילה היומיומית, נציין הפעם כמה עניינים הלכתיים שיש להם גם זיקה לטעמי המקרא, הנוגעים לחובה ההלכתית לקרוא את קריאת שמע באופן מדוייק.

פעלים שבאה בהם וא"ו ההיפוך - כבר הזכרנו בעבר, כי אחד מתפקידי טעמי המקרא הוא לציין את ההטעמה הנכונה בקריאת המלים, שכן רוב טעמי המקרא מסומנים מעל או מתחת להברה המוטעמת במילה. הראינו, כי להטעמה הנכונה של המילים נודעת חשיבות שכן שינוי בהטעמה יכול להביא לפירוש שונה של המילה (כמו למשל המילה 'שבו' במלעיל מול 'שבו' במלרע. ראו:מלכים א ח, מח שם מופיעה מילה זו פעמיים, אך ההטעמות שונות וגם פירוש המילה משתנה בהתאם. ראו גם בראשית כט, ו ובדברי רש"י שם).

  בהקשר לכך נזכיר כי פעלים המוטעמים מלעיל (דהיינו בהברה שלפני האחרונה) משמעותם לשון עבר כגון: נתתי, לקחתי וכד', ואילו אותם פעלים בצירוף האות וא"ו בתחילתם, משנים את פירוש המילה מעבר לעתיד (ועל כן קרויה וא"ו זו בשם וא"ו ההיפוך) והפועל הופך להיות מילה מלרעית. כך למשל הם הפעלים בחמשת לשונות הגאולה, המוזכרים בראש פרשת וארא (והוצאתי, והיצלתי, וגאלתי ולקחתי, והבאתי. ראו שמות  ו, ו-ח).  כולם פעלים שנוספה להם וא"ו ההיפוך והטעמתם במלרע).

בפרשה ראשונה של 'שמע' יש גם כן כמה מילים כאלה: 'ואהבת'(ו, ה) ושננתם, ודברת (פסוק ז), וקשרתם (ח), וכתבתם (ט). את כל הפעלים האלה יש להקפיד לקרוא  בהטעמת מלרע, שכן כולם הם לשון ציווי וכל ציווי מכוון למעשה שיש לעשות אותו בעתיד.

נשימה נכונה ופיסוק נכון- בטיפ השבועי לפרשת שלח הראינו כי  במקרה אחד, המנהג לנשק את הציצית לאחר אמירת המילה ציצית  שבפרשה השלישית של קריאת שמע, אינו עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים. בפרשתנו יש ליתן את הדעת בנושא זה לפסוק ו: "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך". הפסוק נטול אתנח והטיפחא בו הוא המפסיק עיקרי. לכן, יש לקרוא את הפסוק כך: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום – על לבבך" (ראו סעיף טו בסימן סא הנ"ל.  ראו הטיפ השבועי לפרשתנו בשנה שעברה, בו עמדנו על עניין דומה בפסוק האחרון של פרשתנו. להבדיל מכאן, שם אין מדובר בעניין הלכתי).

 הפרדה בין אותיות דומות- ר' יוסף קארו פוסק: "צריך ליתן ריוח בין תיבה שתחילתה כסוף תיבה שלפניה, כגון: בכל לבבך..." (סעיף כ). הפסיקה מתייחסת למקום אחד בפרשה ראשונה של שמע (וכן למקומות נוספים בפרשיות האחרות) שבהן ההברה האחרונה במילה מסויימת זהה להברה הראשונה במילה שלאחריה, ונקבע בה, כי יש להפריד בין הדביקים.

 ואולם, הפרדה כזו מעוררת לעיתים קושי מכיוון אחר- מה יהיה הדין כאשר שתי המילים הצמודות הן למעשה מילה אחת, שכן יש מקף בין שתי המלים. למשל: בפסוק ה: המילים בכל לבבך מהוות למעשה מילה אחת, הקרויה מילה מוקפת על שום המקף שיש בה. כיצד אפוא יש לבצע את ההפרדה בין האותיות הדומות במקרה כזה?

לנושא  זה התייחס ר' ידידה שלמה רפאל  נורצי (חי במאה ה – 16 באיטליה) בספרו מנחת ש"י, ואלה דבריו: "כשאמרו רז"ל (רבותינו זכרונם לברכה. נ.ו) שצריך ליתן ריוח בין הדביקים, לא אמרו להפסיק שלא לתת מקף בין שני הלמד"ין כאשר הוא, שאם יקרא אותו בלא מקף יהיה נקוד בחולם (המילה בכל כשהיא עומדת לעצמה מנוקדת בחולם חסר, ואילו בפסוקנו היא מנוקדת בקמץ. נ.ו) וזה לא אמרו רז"ל להחליף התנועות אשר נתנו למשה בסיני, אלא אעפ"י (אף על פי נ.ו) שיקראם במקף, יתן ריוח והבדל ביניהם בלשון, שידמה כי שני למדין קרא... וכן כל כיוצא בזה"(המחבר מפנה לעניין זה לספר המכלול, ספר בענייני לשון שנכתב על ידי ר' דוד קמחי, הלא הוא הרד"ק, שנולד בצרפת בשנת 1160 ונפטר בשנת 1235). ראו שם דף צו.   על ספר המכלול  ראו: י. לנדמן, "עיונים בספר המכלול לרד"ק", המעין, תמוז תשע"ד) (ראו פירוש מענה לשון, לפסוקנו בתוך, תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג).

הרי לפנינו הנחיה למעשה (למתפלל ולקורא בתורה) כיצד יש לקרוא את המילים  שיש בהן אותיות דומות. הכלל הוא שיש להפריד בין המילים האלה באופן  שתישמענה שתי האותיות, אולם במקום שמדובר במילה שיש בה מקף והיא למעשה מילה אחת, אין להפסיק ממש בין המילים האלה, אלא רק ליתן ריווח קטן בין האותיות הזהות.

לסיכום: דנו הפעם בפרשה ראשונה של קריאת שמע,  המצויה בפרשתנו.  לאור החובה לדייק, בפרט באמירת קריאת שמע, סקרנו כמה פסוקים בהם  באה חובה זו לידי ביטוי, בהטעמה נכונה, בנשימה נכונה ובהפרדה נכונה בין אותיות זהות.

שבת שלום

​