טיפ שבועי לפרשת ויקרא

הפעם נעסוק בסוגיה הלכתית  העולה  מתוך אחת הפרשיות שבפרשת ויקרא. נבחן את השאלה האם לבעלי הטעמים יש עמדה במחלוקת  התלמודית שנדון בה להלן.

 אחת הפרשיות שבפרשת ויקרא, העוסקת רובה ככולה בקורבנות, עוסקת בקורבן אשם המובא על גזל:"נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'. וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל, או עשק את עמיתו"(ה, כא). הכתוב מפרט בפסוק זה את רשימת  המקרים בהם על אדם להביא קרבן אשם (פסוק כה) וזאת בנוסף להשבת הגזלה(פסוק כג).

פסוק כא מתייחס לכמה מקרים: פיקדון, תשומת יד, גזל, עושק. מבחינת פיסוק הטעמים, הפסוק מתחלק במילה "בה''" בטעם אתנחתא. צלע א היא הכלל. צלע ב מפרטת. צלע ב עצמה מתחלקת בזקף במילה "בגזל", בין פיקדון ותשומת יד וגזל- מצד אחד, לבין עושק  מן הצד השני. החלוקה של צלע ב אינה סימטרית (3 מקרים בצד אחד, ומקרה אחד בצד השני).

 בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא (קיא,א) מצאנו מחלוקת אמוראים בהגדרת המונחים "עושק" ו"גזל", וכך נאמר שם: "איזה הוא עושק ואיזהו גזל? אמר רב חסדא: 'לך ושוב לך ושוב' - זה הוא עושק. 'יש לך בידי ואיני נותן לך' -  זה הוא גזל".

 מדובר על מערכת יחסים שבין עובד ומעביד. אדם ששכר אדם אחר לעבודה וצריך לתת לו שכר. אם אומר המעביד לעובד- לך ושוב לך ושוב- במקרה זה המעביד אינו מסרב לשלם אבל דוחה את העובד- זה נקרא עושק. אבל אם המעביד מצהיר- איני נותן לך- לפי רב חסדא, זהו גזל.

 האמורא  רב ששת חולק על רב חסדא וסובר: "נתתיו לך - זהו עושק. 'יש לך בידי ואיני נותן לך'-  זה הוא גזל" . אם המעביד אומר שכבר שילם לעובד את שכרו – זהו עושק, אולם אם המעביד אומר- אני חייב לך, אך איני רוצה לשלם לך- זהו גזל.

מהו נימוקו של רב ששת הגורם לו לחלוק על  רב חסדא? "איזהו עושק שחייבה עליו תורה קרבן- דומיא דפקדון דקא כפר ליה ממונא". על פי שיטת רב ששת- צריך להיות מכנה משותף בין עושק לבין פיקדון. נראה לכאורה שדעתו נוגדת את פיסוק הטעמים, שכן בעלי הטעמים דווקא הפרידו בין פיקדון, תשומת יד או גזל מחד– לבין עושק מאידך. לכן לכאורה לא צריך להיות מכנה משותף בין העושק לבין הפיקדון.

בסוגיה יש עמדה שלישית – עמדת האמורא אביי הסובר: "לא שכרתיך מעולם זה הוא עושק. נתתיו לך  - זה הוא גזל". אם המעביד כופר בעצם קיומם של יחסי עובד ומעביד- זהו עושק, אבל אם הוא טוען שאומנם התקיימה מערכת יחסים של עובד ומעביד, אבל היא כבר נסתיימה מאחר שהוא כבר שילם לעובד- זהו גזל.

מהו הנימוק של אביי הגורם לו לחלוק על האחרים? "איזה הוא גזל שחייבה עליו תורה קרבן? דומיא דפקדון בעינן דקא כפר ליה ממונא". לדעת אביי, הגזל שבגינו יש להביא קורבן צריך להיות דומה לפיקדון. כשם שבפיקדון מדובר על מקרה בו אדם מכחיש באופן גורף את הטענה שחברו הפקיד אצלו כסף(ולכן כופר בחובת ההשבה)  כך גם צריך להיות לגבי גזל. לכן, המקרה שמדגים זאת, הוא מקרה שבו טוען המעביד: 'נתתיו לך', כי במקרה כזה- אין (כבר)  מערכת יחסים בין הצדדים, כי ברגע שהמעביד שילם את שכרו של העובד- אין עוד מערכת יחסים של עובד ומעביד ביניהם.

 לדעתנו, דעת אביי, המשווה בין גזל לפיקדון, עולה בקנה אחד עם פיסוק הטעמים שכן, כאמור לעיל, על פי  החלוקה  הפנימית של צלע ב, שבה המפסיק הראשי, הזקף, נתון במילה "בגזל"- יש אבחנה בין העושק, לבין שאר העוולות המתוארות בפסוק.

 עמדה  מפתיעה  מובאת בתלמוד בשמו של רבא: "זה הוא עושק זה הוא גזל. ולמה חלקן הכתוב? לעבור עליו בשני לאוין" רבא סבור שהמילים 'עושק' ו'גזל' הן מילים נרדפות. התורה מפרטת אותם כדי להוסיף איסור על העבריין ולגרום לכך שבכל פעם שיבצע עבירה- תהא בידו עבירה כפולה.

ראוי לציין כי בדרך כלל, בפרט בתלמוד, אנו רגילים שהחכמים דורשים הלכה חדשה מכל ייתור ומכל כפילות לכאורה בלשון המקרא, ואינם  מפרשים את הכפילות כ"מילים נרדפות". סוגיה זו נתונה במחלוקת בין הפרשנים המאוחרים יותר (ראו למשל המחלוקת בין פרשני ימי הביניים בפירוש הביטויים 'אות' ו'מופת' בדברים יג. ראו דברי רש"י לפסוק ב וכנגדו דברי ראב"ע. ראו גם הצהרתו העקרונית של מלבי"ם, ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל, שחי ברומניה בין השנים 1809 - 1879 בהקדמתו לספר ישעיה: "לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במילים שונות" על תופעת המילים הנרדפות במקרא בכלל ראו: י.פרץ, "על המילים הנרדפות במקרא", טללי אורות י (תשס"ו) עמ' 26-11). ואולם, בענייננו, משווה האמורא רבא בין המילים 'עושק'  ו'גזל'.

מבין פרשני ימי הביניים, ראויה לציון דעתו של ראב"ע בפירושו לפסוקנו הכותב: " בגזל-  בחזקה, כמו 'ויגזל את החנית' (שמואל ב כג, כא: דברי הימים א יא, כג) עשק בסתר (וראו דברי ראב"ע לויקרא יט, יג). ראויה לציון גם דעתו של שד"ל הכותב בפירושו לויקרא יט, יג כדלקמן:

תעשק: העושק אינו נוטל מיד זולתו, אבל מעכב לעצמו מה שחייב לו ....

נראה על כל פנים כי בעלי הטעמים הבחינו בין עושק לבין שאר העוולות המנויות בפסוק. הבחנה זו באה לידי ביטוי בחציית  צלע ב בפסוקנו במילה "בגזל" דווקא, באופן היוצר אי סמטריה בחלוקה הפנימית של הצלע..

לסיכום: סקרנו הפעם כמה דעות הלכתיות בקשר לאבחנה בין מונחים משפטיים של 'עושק'ו'גזל'. מבחינת פיסוק הטעמים עמדנו על כך שבעלי הטעמים הפרידו לכאורה בין העושק, לבין שאר העוולות המנויות בפסוק, והדבר עולה בקנה אחת עם אחת הדעות שהושמעו בעניין זה בסוגיה התלמודית.

שבת שלום וחודש טוב

טיפ שבועי ויקרא.doc

Edit Post Text