טיפ שבועי לפרשת צו
השבת נקרא בתורה את פרשת צו, שהיא השניה בספר ויקרא. על פי רוב, נקראת פרשה זו סמוך לחג הפסח, ומעניין שבפרשה זו ישנו פירוט של דינים הנוגעים להכשרת כלים, שיש להם השלכה ישירה על דיני הפסח.
הפעם נראה כיצד פירוש שונה של מילה מביא את הפרשן לתהות על פיסוק הטעמים הקבוע ולהציע פיסוק טעמים שונה.
בפרק ו פסוקים יז-כג עוסקת התורה בקורבן חטאת. ההלכה הנוגעת לענייננו מצויה בפסוק כא:"וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר. ואם בכלי נחשת בשלה ומרק ושטף במים". הפסוק בא ללמדנו שאת כלי החרס שבו בושלה החטאת יש לשבור, מאחר שהוא בלע מן הבשר שבושל בו. כיוון שכך, ומאחר שיש איסור לאכול את הנותר, והיות ואין דרך לפלוט את הנותר מכלי החרס - אין ברירה אלא לשבור את הכלי (ראו רש"י בפירושו לפסוק ומקורו בדברי התלמוד הבבלי במסכת עבודה זרה לד, א).
שונה יהיה הדין במקרה בו בשלו את החטאת בכלי נחשת – כאן יש דרך להפליט את הנותר בכלי ואין צורך לשבור אותו, והדרך היא: "ומרק ושטף במים"(ראו דברי הרמב"ם, הלכות מעשה הקורבנות פרק יח הלכה יד: לדיון נרחב בהלכות אלה ראו: אהרן כץ, "פרשת צו- מקור להלכות הכשרת כלים לפסח" דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מס' 333 פרשת צו תש"ס. נמצא באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת).
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'ישבר'. טעם החלוקה ברור- צלע א עוסקת במקרה אחד. צלע ב עוסקת במקרה אחר. צלע ב מתחלקת בזקף במילה 'בשלה'- בין תאור המקרה, לבין הדין החל עליו.
מה פירוש המילים "ומרק ושטף במים"? פיסוק הטעמים מורה לנו, לכאורה, כי כל אחת משתי הפעולות קשורה במים, שכן הטיפחא נתונה תחת המילה 'ושטף'. לשון אחר- המילה 'במים' מתייחסת הן לפעולת המירוק והן לפעולת השטיפה.
השרש מר"ק מופיע בכמה מקומות בתנ"ך, במשמעות של הברקה וצחצוח. כך למשל נאמר : "אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים. מרקו הרמחים לבשו הסרינות"(ירמיה מו, ד). אנו מכירים שורש זה גם ממגילת אסתר "ובתמרוקי הנשים"(ב, יב). השורש מר"ק מופיע גם בספרות החכמה: " חברות פצע תמריק (קרי: תמרוק) ברע. ומכות חדרי בטן"(משלי כ, ל), ואכן מקובל לפרש את המילה למרק, כ- צחצוח והברקה.
מה פשר המילים 'ומרק במים' בפסוקנו? נחלקו בשאלה זו התנאים: "תנו רבנן: מריקה ושטיפה בצונן דברי רבי. וחכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן..."(בבלי זבחים צז, א). דעת רבי היא, כי שתי הפעולות, מריקה ושטיפה, נעשות בצונן. למרות עובדה זו, יש לבצע את שתי הפעולות באותו כלי כסף שבושל בו קורבן החטאת, ואין די בפעולה אחת, שכן פעולה אחת נועדה להכשיר את הכלי (המירוק) ואילו הפעולה השניה (השטיפה) נועדה לטהר אותו.
לעומת רבי, סברו חכמים כי פעולת המירוק נעשית בחמין ואילו פעולת השטיפה שאחריה נעשית בצונן (ראו פירושו של ר' נפתלי צבי יהודה ברלין מוואלאזין (הנצי"ב) העמק דבר, לפסוקנו. ראו דיון בסוגיה זו במאמרו של הרב ש' צבי טל (טייך): "הכשרת כלים: למשמעות ההקשר שבו כתובות ההלכות", דף שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות, מספר 924 פרשת מטות תשע"א. הדף נמצא באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת).
לעומת החכמים והפרשנים שמדבריהם הבאנו עד כה, שהבינו את פעולת המירוק כפעולה הנעשית במים, סבור היה שד"ל (שמואל דוד לוצאטו, חי באיטליה במאה ה- 19) כי פעולת המירוק נעשית (בעיקרה, לכל הפחות) בחול, ואלו דבריו בפירושו לפסוקנו: " ... כי השטיפה היא במים, אבל המירוק איננו במים אלא בחול או בדבר אחר...". בפירושו לפרשת שמיני מרחיב שד"ל בעניין זה וכותב (בהתייחסו לפרה אדומה): "משל למה הדבר דומה, לכלי נחושת שממרקין אותו תחילה בחול, והמירוק ההוא מעביר מעליו מה שלא תספיק ההדחה במים להעביר מעליו: ולבסוף צריך להדיחו במים להעביר מעליו החול הנדבק בו...כך אפר הפרה עושה מירוק חזק ומעביר הטומאה החמורה, ואחר המירוק צריך עוד טבילה גם לעוסקים במי הנדה וגם למי שהזו עליו".
פירושו של שד"ל לפעולת המירוק אינו עולה בקנה אחד עם אף אחת משיטות התנאים שהבאנו לעיל (לשאלת יחסו של שד"ל בפירושו אל ההלכה, ראו בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו: ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 394-377).
לאור פרשנות זו, מתקשה שד"ל בפיסוק הטעמים שבפסוקנו וכותב: "נ"ל כי מילת 'ומורק' צריכה טפחא, כי השטיפה היא במים, אבל המירוק איננו במים אלא בחול או בדבר אחר...".
לעומת זאת, שתי הדעות שבחז"ל שהבאנו, קושרות גם את המירוק למים. דעות אלה מתיישבות היטב עם פיסוק הטעמים, לפיו המילה 'במים', מתייחסת הן לפעולת המירוק והן לפעולת השטיפה.
לסיכום: הבאנו הפעם דוגמא להשלכה שיש להבנה שונה של פירושה של מילה, על פיסוק הטעמים. עם זאת, לקורא בתורה כיום, אין כל לימוד למעשה מתוך דיון זה, שכן פיסוק הטעמים ברור, והוא עולה בקנה אחד עם כל אחת משתי הדעות שבחז"ל לגבי פירוש המילה 'ומרק' שבפסוקנו.
שבת שלום
Edit Post Text
