טיפ שבועי לפרשת תזריע- מצרע

השבת נקרא בתורה בפרשות 'תזריע - מצרע' (לעניין חיבור פרשיות והפרדתן, ראו הטיפ לפרשת שמיני). נדון הפעם בפסוק אחד בפרשה שיש בו לכאורה ספק פרשני- הלכתי, ואשר טעמי המקרא נוקטים בו לכאורה עמדה מסויימת.

כדי להבין את הפסוק  ואת הספק שעוררו פרשנים, נקדים הקדמה קצרה.

פרשת תזריע עוסקת בסוגים שונים של נגעי צרעת. פרשת מצרע עוסקת בתחילתה, בדרך ההיטהרות מן הצרעת.

ההיטהרות מן הצרעת הוא תהליך רב  שלבי. השלב הראשון- הכהן מזהה שנרפא הנגע (יד, ג), וזאת לאחר שהמצורע היה מורחק מן המחנה במשך פרק הזמן שבו היה נגוע (יג, מו). משנרפא הנגע, מתקיים תהליך של טהרה באמצעות הבאת קורבן שתי ציפורים טהורות, עץ ארז, תולעת שני ואזוב.

 השלב השני -  המיטהר מכבס את בגדיו, מגלח את שערו ומתרחץ, אך עדיין עליו לשבת מחוץ לאהלו במשך שבעה ימים (יד,  ח).

השלב השלישי - ביום השביעי, המיטהר מגלח את כל שערותיו, מכבס את בגדיו ומתרחץ – ואז נטהר (פסוק ט).

השלב הרביעי - למחרת היום השביעי, מקריב המיטהר קורבנות שונים(אשם, חטאת, עולה ומנחה), הכהן מקיים טקס של  הזאה, אכילה וכפרה (פסוקים י-כ).

בתהליך המתואר לעיל יש שני פרקי זמן. הפרק הראשון הוא, משך הזמן שבין המועד שבו הכריז הכהן על טומאתו של האיש הנגוע, ועד  יום  הבאת קרבן הציפורים (שהוא היום בו רואה הכהן כי סר הנגע מן הצרוע). הפרק השני הוא פרק הזמן שמיום הבאת קרבן הציפורים ועד להבאת שאר הקורבנות.

על רקע האמור לעיל ננסה להבין את האמור בפרק יד פסוק כג: "והביא אתם ביום השמיני לטהרתו אל הכהן. אל פתח אהל מועד לפני ה'". הפסוק  מצוי בפיסקה העוסקת בהבאת הקרבן על ידי מי שאין ידו משגת (הקרוי 'דל') להביא את הקרבן המפורט בפסוקים הקודמים (פסוק י ואילך). אותו 'דל' יביא, על פי הנאמר בפסוק כא: כבש – לקרבן אשם, עישרון סולת - למנחה ולוג אחד שמן. בנוסף, קורבן הדל כולל גם שני תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה(כב).

 כאמור, את כל אלה, אמור המיטהר דל האמצעים, להביא: "...ביום השמיני לטהרתו אל הכהן"(כג). הפסוק מתחלק באתנח במילה המוקפת 'אל -הכהן'.

נתרכז בצלע א- בעלי הטעמים הטעימו את המילים 'והביא אתם' בקדמא ואזלא, ואת המילים 'ביום השמיני לטהרתו' הטעימו בדרגא, תביר וטפחא - בהתאמה.

נשאלת השאלה- כיצד יש לפרש את המילה 'לטהרתו' שבפסוקנו. אפשרות אחת היא לפרש את המילה כתאור תכלית- כלומר, המיטהר מביא את הקורבנות ביום השמיני – לשם (או לצורך) טהרתו. אפשרות שניה היא לפרש שהמילה לטהרתו' פירושה- למספר הימים של ימי הטהרה. על פי האפשרות השניה, יש לקרוא את שלושת המילים הללו כביטוי אחד, כאילו נאמר: והביא אותם ביום השמיני של ימי טהרתו – אל הכהן. פירושו של הכתוב יהיה לפי זה, שביום השמיני מימי הטהרה, יביא המיטהר את כל הקורבנות המנויים לעיל בפסוקים כא-כב.

 והנה רש"י בפירושו לפסוקנו מפרש:"שמיני לציפורים ולהזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת". כבר ראינו לעיל, שהבאת הציפורים נעשית בשלב הראשון של הליך הטהרה, מיד לאחר שהכהן מזהה שנרפא נגע הצרעת מן הצרוע. על פי פירוש רש"י – מאותו מועד מונים שמונה ימים, וביום השמיני, מביא המיטהר ה'דל' את כל מיני הקורבנות המנויים בפסוקים כא ו- כב.

הרא"ם, ר' אליהו מזרחי, מחשובי  מפרשי רש"י (חי בטורקיה בין השנים 1526-1435), מבאר את דברי רש"י כדלקמן: אמר זה מפני ש'טהרתו' יסבול שהיה ביום הבאת הציפורים דכתיב ביה: 'ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה'(ח) שפירושו: יטהר מליטמא משכב ומושב, או שיהיה יום הבאת עולתו וחטאתו ואשמו, שהוא שמיני להבאת הציפורים דכתיב ביה 'וכפר עליו הכהן וטהר'(כ) שפירושו: יטהר מליטמא אחרים, והרי הוא ככל טבולי יום שאוכל במעשר וכשהעריב שמשו אוכל בתרומה וכשהביא כפרתו אוכל בקדשים. לפיכך פירש רש"י... שמיני לצפרים... לא שמיני להבאת חטאתו ואשמו...".

לא נרחיב בענייני טומאה וטהרה במסגרת הטיפ שלנו. רק נשוב ונזכיר כי יש כמה שלבים בהליך טהרת המצורע. כאמור לעיל, השלב הראשון הוא מייד לאחר עשיית קורבן הציפורים- הוא המתואר בפסוק ח. השלב השני הוא לאחר הבאת כל הקורבנות האחרים: חטאת, עולה ואשם- הוא השלב המתואר בפסוק כ. לפיכך מבהיר רש"י, על פי  הרא"ם, שהכתוב 'ביום השמיני לטהרתו' מתיחס לשלב הראשון של הכפרה- שלב הבאת קרבן הציפורים- ממועד זה סופרים את שמונת הימים, כלומר- פירוש המילה 'לטהרתו' איננו – לצורך טהרתו, אלא – שמיני לימי הטהרה.

והנה, שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי במאה ה- 19 באיטליה) בפירושו לפסוקנו טוען כי פירושו של רש"י  נוגד את פיסוק הטעמים, ואלה דבריו: " רש"י הדביק השמיני לטהרתו, ואין כן דעת בעלי הטעמים, שאם כפירושו היה צריך להיות 'והביא אותם' במונח רביע, ולכל הפנים הענין אחד...".

שד"ל (כמו הרא"ם) מפרש את רש"י כאילו רש"י פירש "ביום - השמיני לטהרתו" כלומר, ביום השמיני למניין ימי הטהרה. לדעת שד"ל, בעלי הטעמים פירשו אחרת: 'והביא אותם ביום השמיני - ל(צורך) טהרתו'.עם זאת, שד"ל מודה כאמור כי אין הבדל מעשי בין שני הפירושים, שכן 'ולכל הפנים הענין אחד', לדבריו.

לסיכום: הבאנו הפעם פסוק שבו מתעוררת שאלת פירושה של המילה 'לטהרתו'. הראנו כי לדעת שד"ל, פירוש שונה של המילה היה צריך להביא גם לפיסוק שונה של טעמים. עם זאת ראינו שגם שד"ל מסכים שאין במקרה זה, נפקות מעשית  וממשית בין שתי האפשרויות.

שבת שלום

טיפ שבועי מצורע.doc

Edit Post Text