טיפ שבועי לפרשת בהר
טיפ שבועי לפרשת בהר
השבת נקרא בתורה, בפרשת בהר. נעסוק הפעם בצירוף טעמים הנמצא בפרשתנו (ובמקומות נוספים). נבהיר כיצד יש לדעתנו לקרוא אותו כהלכה ונעמוד על הפער שבין המנגינה הרווחת (לפחות בקרב בתי הכנסת האשכנזיים) לבין הפיסוק הנכון של הפסוק (דיון מקיף במקרים כאלו, אם כי לא בצירוף הטעמים הנידון כאן ולא בפסוקים הנידונים בטיפ זה, ראו אצל: ש. קוגוט, "פיסוק טעמים המשתבש במנגינה הרווחת: דיסהרמוניה בין הכוונה לבין הביצוע והשלכות פרשניות" (בתוך), רפאל יצחק (זינגר) זר ויוסף עופר (עורכים), ישראל - מחקרים בלשון לזכרו של ישראל ייבין, ירושלים תשע"א, עמ' 234-205).
בפרשתנו ישנה פיסקה העוסקת בדרך שבה יש לנהוג בעבד שהוא מבני ישראל. התורה מורה לנו להתנהג אליו כשכיר, ולא כעבד, ומפרטת מספר דינים הנוגעים לשיעבוד (כה, לט-מו).
בפסוק מה אנו קוראים:"וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם. והיו לכם לאחוזה".
הפסוק מתחלק באתנחתא במילה 'בארצכם'. צלע א מפרטת היתר לקנות עבד מבני התושבים הגרים 'עמכם', וכן מ'משפחתם' של אותם תושבים. צלע ב מתארת את התוצאה של פעולת הקניין - "והיו לכם לאחוזה".
נתמקד בצלע א. הצלע מתחלקת בזקף במילה 'תקנו'. נראה בעליל כי המילים "מהם תקנו", מתייחסות לשתי האפשרויות המוזכרות בצלע א, האחת – קניית עבד מבני התושבים הגרים 'עמכם'. השניה- קניית עבד ממשפחתם אשר נולדה בארץ (וראו פירוש של ראב"ע לפסוקנו: "וגם מבני התושבים: הדרים בארץ כנען שהיא ארצכם והם מהגוים הנזכרים, או מצרים וכל עם, חוץ משבעת הגוים...").
מבחינת פיסוק הטעמים, המילים 'מבני התושבים' מוטעמות בקדמא ואזלא. המילה 'עמכם' (הראשונה) מוטעמת בפשטא.
היחס בין המפסיקים הוא כדלהלן: המפסיק שבמילה 'עמכם' – הפשטא, קטן בכוחו מן הזקף שבמילה 'תקנו'. הטעם גרש שבמילה 'התושבים' קטן בכח הפסקו מן הפשטא שאחריו, שבמילה 'עמכם'.
לפיכך יש לקרוא את צלע א כך: "וגם מבני התושבים הגרים עמכם – מהם תקנו...". קריאה זו, איננו הקריאה הרווחת, שכן בעלי קריאה רבים רגילים לקרוא את צירוף הטעמים "מהפך פשטא מונח זקף", ברצף אחד. אלא שבפסוקנו, הפשטא באה לאחר הגרש הנתון במילה 'התושבים', וכאמור, כח הפסקו של הפשטא גדול מכח הפסקו של הגרש. לפיכך, צירוף הטעמים בפסוקנו הינו: קדמא ואזלא (או גרש) מהפך פשטא - מונח זקף(כך גם, אגב, בפסוק מז).
ההרגל של רבים מבעלי הקריאה, לקרוא את רצף הטעמים "מהפך פשטא מונח זקף" כיחידה אחת, מוביל לכך שצירוף הטעמים הזה נקרא באופן זה גם במקום בו צירוף טעמים זה בא אחרי גרש, שהוא קטן בכח הפסקו מן הפשטא, וכך נוצר שיבוש.
שיבוש כזה מתבטא לעיתים ביצירת צירופי מילים חסרי משמעות, כפי שנדגים להלן
"ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך..."(במדבר כב, לד). בפסוק זה המילה 'בלעם' מוטעמת בגרש, ואחר כך באים הטעמים: "מהפך פשטא זקף" במילים "אל מלאך ה חטאתי", אולם ברי כי קריאת המילים באופן זה, קרי, הפסקה במקום הגרש(בלעם), וקריאה רציפה של המילים "אל מלאך ה' חטאתי" הינה חסרת פשר, אלא יש לקרוא את הפסוק כך: "ויאמר בלעם אל מלאך ה'- חטאתי". המילה 'חטאתי' בלבד, היא תוכן האמירה של בלעם אל המלאך. הפשטא שבמילה ה' חזקה בכח הפסקה, מן הגרש שבמילה 'בלעם'.
והנה דוגמא נוספת: בספר יהושע (ב, י) מתוארים דברי רחב אל המרגלים: "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים. ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם".
בפסוק זה הצירוף קדמא ואזלא שלאחריו הטעמים פשטא וזקף נמצא פעמיים. פעם אחת בצלע א של הפסוק ופעם שניה בצלע ב.
בצלע א: "אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם". המילים 'אשר –הוביש ה' מוטעמות בקדמא ואזלא. המילה המוקפת 'ים- סוף' מוטעמת בפשטא ואילו המילה 'מפניכם' – בזקף. לפי דברינו לעיל, יש לקרוא את צלע א כך: "אשר הוביש ה' את מי ים סוף – מפניכם".
בצלע ב, המילים 'מלכי האמרי' מוטעמות בקדמא ואזלא, המילה 'הירדן' מוטעמת בפשטא, ואילו המילים 'לסיחן ולעוג' מוטעמות במונח ובזקף בהתאמה. ברור מתוכן המשפט כי המילים 'לסיחון ולעוג' הם משפט תמורה. סיחון ועוג- הם שני מלכי האמורי, אליהם מכוונת רחב בדבריה.
מכאן עולה כי יש לקרוא את הפסוק כך: "ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן- לסיחן ולעוג" הקריאה השגורה על פי רבים מבעלי הקריאה, המצרפים תמיד את הטעמים מהפך פשטא זקף, מביאה, בפסוק זה, לתוצאה בלתי הגיונית ומשובשת, כי על פיה נקרא הפסוק כך: "לשני מלכי האמרי, אשר בעבר הירדן לסיחון לעוג". הצירוף "אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג" הינו חסר פשר.
לעומת זאת, הצרוף "...מלכי האמרי אשר בעבר הירדן- לסיחון ולעוג" מבטא פיסוק נכון, המדגיש את היות המילים 'לסיחון ולעוג' תמורה למילים 'שני מלכי האמורי, שקדמו להם.
לסיכום: דנו הפעם בצירוף הטעמים: גרש, פשטא זקף. עמדנו על כך שהגרש קטן בכח הפסקו מן הפשטא שלאחריו וכמובן מן הזקף. התוצאה היא, שבמקרים בהם באים צירופי טעמים כאלה, אין לקרא את צירוף הטעמים: "מהפך פשטא מונח זקף', כיחידה אחת, אלא להפריד בין הפשטא - ה"סוגרת" למעשה על הגרש שלפניה, לבין הזקף שלאחריה. ראינו בדוגמאות שהבאנו כי הקריאה הרצופה של המילים המוטעמות ב'מהפך פשטא זקף', לאחר גרש, מביאה לפיסוק חסר פשר של הפסוק, ולכן על בעלי הקריאה לשים לב לכך בבואם לקרוא בציבור את הפסוקים מסוג זה.
שבת שלום
Edit Post Text
