טיפ שבועי לפרשת בחקתי
השבת נקרא בתורה, בפרשת בחקתי. הפרשה המסיימת את ספר ויקרא.
בפרשת בחקתי עוסקת התורה בין היתר בהקדשות ובנדרים מסוגים שונים (ויקרא כז). התורה קובעת, לגבי הקדשת בהמה המותרת בהקרבה למזבח: "...כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש"(כז, ט).
ובפסוק הבא (י) אנו קוראים: "לא יחליפנו ולא ימיר אתו טוב ברע או רע בטוב. ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו יהיה קודש".
העיקרון הקבוע בפסוקנו הוא שאם אדם מקדיש בהמה המותרת להעלאה על המזבח, הוא איננו יכול לחזור בו מהקדשתו, וגם הוא מנוע מלהחליף את הבהמה שהקדיש, בבהמה אחרת או בהקדשת כסף. הפסוק גם מצביע על תוצאת המעשה (שנאסר) - מי שיעשה זאת - ייאלץ למסור להקדש, הן את הבהמה שביקש להקדיש מלכתחילה והן את הבהמה שביקש להקדיש לאחר מכן – שתי הבהמות נחשבות מקודשות.
הפסוק מתחלק באתנח במילה 'בטוב'. חלוקת הטעמים ברורה, ככל שהדבר נוגע לחלוקת הפסוק לצלעות. צלע א קובעת איסור. צלע ב קובעת את הסנקציה המוטלת על מי שעובר על האיסור.
הבעיה בפרשנות הפסוק היא פירושן של המילים "יחליפנו" ו"ימיר אותו". מה בין "החלפה" לבין "המרה"? או שמא הן מילים נרדפות ואין הבדל ביניהן?
הנצי"ב מוולוז'ין (נפתלי צבי יהודה ברלין. חי בין השנים 1893-1816) בפירושו "העמק דבר", מבחין בין החלפה לבין המרה, ואלו דבריו: "לא יחליפנו: במעות או בדבר אחר. ולא ימיר- בהמה בבהמה".
אף המלבי"ם (ר' מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל. חי ברומניה בין השנים
1879-1809) כדרכו, מבחין בין המובנים של שתי המילים הללו, ואלו דבריו בפירושו לפסוקנו: "יש הבדל בין חלופין לתמורה ה'מחליף' היא בבחינת הדבר, שהדבר חולף ממקומו ואחר בא תחתיו כמו 'ויחלף שמלותיו'(בראשית מא, יד) ... בא דבר אחר במקומו... אבל 'התמורה' היא בבחינת האדם הממיר לבד, לא בבחינת הדבר, ובא לרוב על נושאים הגיוניים ....וימירו את כבודם'(תהלים קו, כ)- שהכבוד לא נעשה בו שינוי רק הממיר השיג קלון. ולפי זה שם 'תמורה' יתכן יותר אם עושה שניהם קדש ושם 'חליפין' אם רוצה לעשות מקדש חול, שבזה נעשה חילוף בדבר עצמו, שהקדושה חולפת מן הקדש לנוח על החול. לא כן הממיר, לא נעשה שינוי בקדש רק בבחינת האדם שרוצה שתנוח הקדושה על החול גם כן" (התורה והמצווה סימן סט. על שיטתו הפרשנית של מלבי"ם ראו הקדמתו לספר ישעיה וכן: ע. פריש, "קוים לדרכי פרשנותו של מלבי"ם" (בתוך) עיוני מקרא ופרשנות י' מנחת ידידות והוקרה לשמואל ורגון, עמ' 500-473).
לדעת המלבי"ם קיים הבדל מהותי בין החלפה לבין המרה. החלפה היא מצב שבו חפץ יוצא ממקומו הפיזי, וחפץ אחר בא תחתיו לאותו מקום. לעומת זאת, המרה הינה פעולה של האדם, המבקש לבצע פעולה מודעת של שינוי.
האם טעמי המקרא יכולים לסייע לנו בהבנת ההבדל שבין החלפה לבין המרה? שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוק טוען כי לכאורה כך הדבר, ואלו דבריו: " ....ולדעת בעל הטעמים נראה כי המרה היא טוב ברע והחלפה רע בטוב, ויש לזה סיועים: 'וארזים נחליף'(ישעיה ט, ט) יחליפו כח (שם מ, לא) 'וימירו את כבודם בתבנית שור' (תהילים קו, כ)".
כדי לבחון דברים אלו של שד"ל עלינו לבדוק את החלוקה הפנימית של צלע א ולראות אם יש בסיס בטעמי המקרא לאבחנה זו שעורך שד"ל בפירושו בין המרה לבין החלפה. אלא שכאן נתקלים אנו בקושי, שכן, בין כתבי יד שונים של התורה אנו מוצאים מחלוקת בענייין הטעמים בפסוקנו. המחלוקת נוגעת לטעם שעל המילה יחליפנו. יש המטעימים מילה זו בטעם זקף, ולפי הטעמה זו יש לקרוא ולפסק את הפסוק כך: "לא יחליפנו – ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב".
לעומתם, יש המטעימים את המילה יחליפנו בטעם רביע, שהוא קטן בכח הפסקו מן הזקף ואף מן הטפחא (כך, בכתר ארם צובא. ראו:מקראות גדולות הכתר – ספר ויקרא , מהדיר ועורך מדעי מנחם כהן, רמת גן). ראו גם הערת בעל הפירוש "מענה לשון" בפירושו לפסוקנו, בתוך, תיקון סופרים- סימנים, ירושלים תשע"ג). לפי הטעמה זו יש לקרוא את הפסוק כך: "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע - או רע בטוב".
ברור לכאורה שהאפשרות הראשונה אינה עולה בקנה אחד עם שיטת שד"ל, שכן הטעמים הפרידו בין ההחלפה, לבין ההמרה, והמילים 'טוב ברע או רע בטוב' מתייחסות, על פי פיסוק זה של הטעמים – להמרה בלבד. פיסוק זה שולל אפוא, לדעתנו, את דברי שד"ל.
לפי האפשרות השניה, המילים 'טוב ברע או רע בטוב' מתייחסות לכאורה הן להחלפה והן להמרה, שכן, כאמור, הטיפחא הוא מפסיק גדול מן הרביע. יוצא אפוא שהמילים 'או רע בטוב' בפסוקנו, הבאות אחרי הטיפחא, מתייחסות הן להחלפה והן להמרה.
והנה שד"ל בשלהי פירושו לפסוק, מעלה אפשרות שונה לפיסוק הטעמים בפסוקנו, ואלה דברין: " והאמת כי מרע"ה (משה רבנו עליו השלום נ.ו) לא נתכוון להפסיק כפי הטעמים האלו, אלא לפי כוונתו כך היה ראוי להטעים....ואח"כ פתח במאי דסיים, 'טוב ברע' כנגד 'ימיר', 'או רע בטוב' כנגד יחליפנו". שד"ל מציע להטעים את הפסוק באופן שבו המילה 'יחליפנו' תוטעם בפשטא (מפסיק קטן מן הזקף) והמילה 'אותו' תוטעם בזקף, מפסיק הגדול ממנו. לפי דרך פיסוק זו, הפסוק מתפרש כמעין כיאסמוס, כך שהמילים 'טוב ברע' מתייחסות להמרה, ואילו המלים 'רע בטוב' מתייחסות להחלפה (יוזכר כי כך מפרש שד"ל גם את כוונת בעל הטעמים כפי שהם ולא רק לפי הצעתו שלו...).
לדעתנו, מאחר שלא ברור מדברי אף לא אחד מן הפרשנים שהזכרנו, מה היה פיסוק הטעמים שעמד לפניהם, כלומר, האם המילה 'יחליפנו' הוטעמה בזקף או ברביע, אין אנו יכולים לומר אילו מן הפרשנויות שהיצגנו מתאימה לפיסוק הטעמים. עם זאת, ניתן לומר, כי פרשנות הנצ"יב, משתלבת עם הגירסה המעמידה את הזקף במילה 'יחליפנו', שכן לפיה ברור, כי המילים "טוב ברע או רע בטוב", מתיחסות להמרה בלבד ולא להחלפה. לפיכך הגיוני לפרש כי 'החלפה' היא בכסף ו'המרה'- בבהמה, ולגבי מצב דברים כזה ניתן לדבר על 'טוב ברע או רע בטוב'. סיוע לכך ניתן גם להביא מצלע ב של פסוקנו: "ואם המר ימיר בהמה בבהמה..." (וראו פסוק לג). התורה משתמשת בפועל המרה כשהיא מדברת על 'בהמה בבהמה'. עובדה זו פותחת פתח לפרשנות לפיה המונח החלפה, פירושו החלפת הבהמה בכסף דווקא.
לסיכום- הפעם נקטנו במהלך שונה ממה שאנו הולכים בו בדרך כלל בטיפ השבועי. בדרך כלל אנו מביאים את פיסוק הטעמים של הפסוק ומסבירים את משמעותו. הפעם, העלנו שאלה הנוגעת לפירוש הפסוק וניסינו להכריע, באמצעות טעמי המקרא, בין האפשרויות הפרשניות שהועלו. נתקלנו בקושי, שכן פיסוק הטעמים עצמו נתון במחלוקת בין כתבי היד וממילא לא ניתן להכריע אילו מן הפירושים מתאימים לפיסוק הטעמים.
שבת שלום
Edit Post Text
