טיפ שבועי לפרשת בהעלתך

השבת נקרא בתורה, בפרשת בהעלתך. בשלהי הפרשה מסופר על חטאם של מרים ואהרן, אחי משה, אשר דברו "במשה, על אדות האשה הכשית אשר לקח"(יב, א)(הלשון: לדבר ב בעברית המקראית הינה לשון גנאי. ראו תהלים נ, כ וכן את פירושו של ראב"ע לפסוק א).

 בהמשך השתלשלות הענינים, מתארת התורה את הוראתו הפתאומית של ה' לשלושת האחים, לצאת אל אהל מועד (פסוק ד'). לאחר מכן, קרא ה' לאהרן ולמרים, והפריד אותם ממשה(פסוק ה. בטעם ההפרדה, ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק).

 דברי ה' אל אהרן ומרים מתחילים בפסוק ו ובו  נעסוק  הפעם: "ויאמר שמעו נא דברי. אם יהיה נביאכם , ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו".

הפסוק מתחלק באתנח במילה 'דברי'. כלומר, בעלי הטעמים הפרידו כאן בין הפתיחה לדברי ה', לבין דברי ה' עצמם. בצלע ב, העומדת במוקד עיוננו הפעם, באות שתי מילים המוטעמות בזקף: המילה 'נביאכם', והמילה 'אתודע'. מאחר שהזקף הוא המפסיק הגדול בצלע זו, ומאחר שבהתאם לכללי פיסוק הטעמים, כאשר באים שני טעמים זהים בזה אחר זה (גם אם יש משרת ביניהם)  כוח ההפסק של הטעם הראשן גדול מכח הפסקו של הטעם השני, נמצאת  הצלע מתחלקת במילה 'נביאכם'(המוטעמת במונח ובזקף). והמשך הצלע מתחלק אף הוא בזקף (במילה 'אתודע').

 יש לקרוא אפוא את צלע ב כך: "אם יהיה נביאכם - ה', במראה אליו אתודע, בחלום אדבר בו".

 נמצאנו למדים כי פיסוק הטעמים  מפריד בין המילה 'נביאכם' לבין המילה 'ה' הבאה אחריה. חוקר הטעמים פרופ' שמחה קוגוט מציין כי "ההכרעה, לאן לשייך את התיבה ה' שבפסוק... קשה היא. הקריאה 'אם יהיה נביאכם ה'' והבנת המשפט כמשפט זהות...הן קשות, שכן אין הגדת 'נביא' הולמת את ה'. גם הקריאה 'ה במראה אליו אתודע' קשה היא, שכן  אלו הם דברי ה' עצמו, ומילת ה' מיותרת (ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד (להלן: "קוגוט"') עמ' 85).

בעלי הטעמים הכריעו כאמור לטובת האפשרות השניה שמציג קוגוט.  נעיין עתה בדברי כמה מן המפרשים ונראה האם פרשנותם את הפסוק הולמת את פיסוק הטעמים אם לאו.

רש"י בפירושו לפסוק כותב: "אם יהיה נביאכם- אם יהיו לכם נביאים. ה' במראה אליו אתודע- שכינת שמי אין נגלית עליו באספקלריא המאירה, אלא בחלום וחזיון".

 את החלק הראשון של המשפט "אם יהיה נביאכם" מבין אפוא רש"י כאילו נאמר 'אם יהיה לכם נביא'.

באשר לחלק השני של המשפט, רש"י (להבנת פרופ' קוגוט, בעקבות תרגום אונקלוס)  מבאר כי יש להבין את הפסוק כך: "ה'- במראה אליו אתודע"- ה' מכנה את עצמו בשם ה'. פירוש  רש"י (וכן התרגום) עולה אפוא בקנה אחד עם פיסוק הטעמים.

גם פירושו של ר' עובדיה ספורנו (חי באיטליה במאה ה -  16)  לפסוקנו, הולם לכאורה את פיסוק הטעמים, ואלה דבריו: " אם יהיה נביאכם- אם היה משה נביא באותה המדרגה שחשבתם, באמרכם 'הלא גם בנו דיבר'. ה' במראה אליו אתודע- לא הייתי נודע לו ונגלה עליו בזה השם, אלה במראה (לשון נקבה) לא בהקיץ...".

 פירוש המילה "נביאכם" לפי ר"ע ספורנו הוא אפוא: "הנביאים, כפי שאתם מבינים אותו". בחלק השני של המשפט, רואה  ספורנו כאילו המילה ה' היא המושא של הפועל 'אתודע'(דוגמא לכך מביא ספורנו מפסוק בפרשת וארא: "ושמי ה' לא נודעתי להם'. ראו קוגוט עמ' 108-107). נמצא אפוא כי אף פירושו של פרשן זה לפסוקנו הולם את פיסוק הטעמים.

נעיין עתה בפירוש של ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא. חי בין השנים 1164-1089)     לפסוקנו: " נביאכם- מי שיהיה מכם נביא ה'. במראה- פירושו אם היה נביאכם  שהוא נביא ה', כמו 'והנבואה עודד הנביא' (דה"ב טז, ח) 'האהלה שרה אמו' (בראשית כד, סו)...".

 נראה לכאורה כי ראב"ע מפרש את הביטוי "אם יהיה נביאכם ה'- מי שיהיה מכם נביא ה'. לפי פרשנות זו מתפרש הפסוק כך: אם יהיה נביאכם נביא ה- במראה אליו אתודע...". פרשנות זו עומדת בניגוד לפירוש על פי הטעמים, שכן היא מחברת בין המילה 'נביאכם' לבין המילה ה', במקום בו הטעמים הפרידו ביניהן (ראו קוגוט, עמ' 222-220).

שד"ל (שמואל דוד לוצאטו. חי באיטליה בין השנים 1865-1800) בפירושו לפסוקנו מרחיב בפירוט הקושי השוני בפסוקנו ותומך בדברי ראב"ע ומפרש למעשה, אף הוא את פסוקנו נגד פיסוק הטעמים תוך שהוא חושף בפירושו לפסוק את השיקולים הפרשניים לשני הצדדים, ואלה דבריו: "ה' במראה אליו אתודע- היה לו לומר אני ה אתודע... לפיכך נ"ל(נראה לי נ.ו) כראב"ע, כי שם ה' דבק למעלה ולא למטה. אם היה נביא ה'... כי הנביא, אף אם לא יהיה מנביאי השקר המתפארים במה שאין בם, ייתכן שלא יהיה נביא ה', ודי שיהיה מוכיח או משורר בגבורה: ואולי כך היתה מרים הנביאה, ולפיכך אמר להם: אף אם הנביא שלכם יהיה באמת נביא ה', מכל מקום במראה אליו אתודע וגו', ואמנם חז"ל(התרגום והנגינות) רחקו מן הפירוש הזה, מפני שמליצת 'נביאכם ה'' הוא לשון מתמיה וזר, וההמון לא יבינהו ויכשל בו".

שד"ל עומד על הקושי הלשוני בפסוקנו ומעדיף את פירושו של ראב"ע, הנוגד את פיסוק הטעמים, על פני פירושו של רש"י והספורנו. עם זאת שד"ל גם מסביר מה הטעם העומד ביסוד פירושו של רש"י ואחרים, והוא, הזרות שבביטוי "נביאכם ה''"(אומנם ראב"ע מביא בפירושו פסוקים  בהם יש ביטויים דומים לזה המצוי בפסוקנו, אך עדיין מדובר בביטוי יוצא דופן), אשר היא זו שגרמה לבעלי הטעמים לפסק את הפסוק באופן שפיסקוהו(ראו קוגוט עמ' 222-220. דיון בעמדת שד"ל ביחס לטעמי המקרא ראו בספרו של אמו"ר: ש. ורגון, שמואל דוד לוצאטו, ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 205-185 ).

לסיכום: עסקנו הפעם בפסוק שבו  קיימות שתי אפשרויות לפירוש.  שתי האפשרויות קשות מבחיה תחבירית. היצגנו  את הכרעת בעלי הטעמים וכן ראינו כי כמה מן המפרשים אימצו את חלוקת הפסוק של בעלי הטעמים ופירשו את הפסוק בהתאם להכרעתם (אם כי לא ציינו עובדה זו במפורש). כנגד עמדה זו ראינו את עמדתו של ראב"ע שהכריע כנגד פיסוק בעלי הטעמים, את פירוש שד"ל התומך בו ואת השיקולים העומדים מאחרי כל אחת משתי ההכרעות המנוגדות.

שבת שלום

Edit Post Text