טיפ שבועי לפרשת קרח

במרכז פרשת השבוע, פרשת קרח,  עומד הסיפור על  מרידתם של קרח ועדתו במנהיגותו של משה ובעונשם של המורדים.

הפסוקים הראשונים של הפרשה כבר מבחינים בין קבוצות שונות, מהן הורכבו המורדים: "ויקח קרח בן יצהר בן...ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן. ויקמו....   ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים. נשיאי עדה קראי מועד אנשי שם"(טז, א-ב).

פסוק א מבחין באופן ברור, בין המורדים מבני לוי (צלע א), לבין המורדים בני שבט ראובן(צלע ב. ראו רש"י בפירושו לפסוק א וכן "שפתי חכמים" על פירושו. עיינו בטיפ השבועי שלנו מן השנה שעברה על פסוק זה).

לכשנעיין בפסוק ב, נמצא קבוצה נוספת של מורדים:  "...ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים". פסוק ב מתחלק באתנח במילה ומאתים. נראה בעליל מהפיסוק על פי הטעמים, כי אותם מאתיים וחמישים איש לא היו מבני לוי דווקא, שכן המילה המוקפת 'מבני-ישראל' שבפסוק ב מוטעמת בטיפחא, שהוא טעם מפסיק. הווה אומר,  אותם מאתיים וחמישים איש, היו מבני ישראל בכללותם ולאוו דווקא מבני לוי. ברוח זו מפרש ר' עובדיה  ספורנו את פסוק ב, ואולם, הרמב"ן בפירושו  לפסוק ה מביא מדברי רבנו חננאל: "וכתב רבינו חננאל כי אלה הנקהלים כלם היו לוים משבט קרח...". כך מסביר רבנו חננאל את דברי משה בפסוק ז: "רב לכם בני לוי".

פרשנותו של רבנו חננאל, כפי שהיא מובאת על ידי הרמב"ן,  אינה הולמת את פיסוק הטעמים ואת סדר הנקהלים המופיע בפסוק (ראו התייחסות לעניין זה לרבות לעניין פיסוק הטעמים, בשיעורו של הרב אהרן פרידמן, ראש ישיבת כרם ביבנה: "ואכלה אותם כרגע". השיעור ניתן להורדה באתר של הישיבה במרשתת).

 האבחנה בין הקבוצות השונוות שמרדו במנהיגותו של משה עולה גם מפסוקים אחרים בפרשתנו וגם בפרשות אחרות שמאזכרות את מרד קרח ועדתו או את עונשם של המורדים. כך למשל לגבי תאור עונשם של המורדים נאמר(פרשת פנחס): "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח במות העדה. באכל האש את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס"(במדבר כו, י). פסוק זה מתחלק באתנח במילה  'העדה'. צלע א מתייחסת לדתן ולאבירם, משבט ראובן (הם הנושא של פסוק ט, הקודם לפסוק זה) וגם אל קרח. לעומת זאת, צלע ב מתייחסת למאתים וחמישים איש שנלוו עימם. על פי העולה מפסוק זה, קרח, דתן ואבירם נבלעו באדמה, ואילו כת מאתים וחמישים האנשים שנלוותה אליהם – נשרפה באש.

כנגד האמור בפסוק זה בדבר עונשם של המורדים עומדים לכאורה הפסוקים שבפרשתנו:"ויקח אלעזר הכהן את מחתות הנחשת אשר הקריבו השרפים. וירקעום צפוי למזבח"(יז, ד).

וכן האמור בפסוק הבא אחריו: "זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר...  להקטיר קטרת לפני ה'. ולא יהיה כקרח וכעדתו... "(יז, ה). מפסוקים אלה עולה כי קרח ועדתו לא נבלעו באדמה אלא נשרפו.

ואכן הסתירה לכאורה בין הפסוקים הובילה את ר' אברהם בן עזרא בפירושו לפרק טז פסוק לד לפרש את את אופן מותו של קרח כדלהלן: " יש אומרים כי קרח מהנבלעים... וחז"ל אמרו כי נשרף ונבלע, ולפי דעתי שלא נבקע רק מקום דתן ואבירם, כי לא נזכר, וקרח היה עומד עם מחתתו עם אהרן ועם נשיאי העדה מקריבי הקטורת, ופירוש הפסוק 'ואת קרח' איננה דבק עם 'ותבלע אותם' רק עם 'במות העדה..."(וראו פירושו של שד"ל  לפרק טז פסוק כא התומך בראב"ע).

ראב"ע מפרש אפוא את הפסוק באופן לפיו המילים 'ותבלע אותם' אינן מתייחסות לקורח, אלא רק לדתן ואבירם, שכן קרח, לשיטת ראב"ע, עמד עם המחתה ביחד עם אהרן ועם נשיאי העדה. פירוש זה עומד כמובן בניגוד לטעמים המקבצים לקבוצה אחת, בין הנבלעים באדמה, את קרח, יחד עם דתן ואבירם (יוער כי  לדעות השונות לגבי אופן מותו של קרח  יש ביטוי גם  בדברי חז"ל. ראו המשנה סנהדרין י, ג, וכנגדה הסוגיה הבבלית בסנהדרין קי, א. דיון בשלל המקורות הנ"ל ראו אצל: ש. קוגוט, המקרא בין טעמים לפרשנות, ירושלים תשנ"ד, עמ' 227-225).

והנה פסוק נוסף המרבה את המבוכה לכאורה: "ואשר עשה לדתן ולאבירם בני אליאב בן ראובן אשר פצתה הארץ את פיה, ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם...(דברים יא, ו). בפסוק זה קרח אינו נכלל בין הנבלעים באדמה ויש בעובדה זו  לחזק לכאורה את המסקנה לפיה קרח נבלע באדמה ולא נשרף.

אם נסכם את דברינו עד עתה ניתן לומר כי מן הפסוקים שהבאנו  לא  עולה אומנם תמונה אחידה בדבר אחריתו של קרח ואופן מותו, אבל מכל הפסוקים שהבאנו עולה ברורות כי בקרב המורדים במשה היו כמה קבוצות: קרח ובני לוי, דתן ואבירם ובני ראובן, חמישים ומאתים איש.

הבנה זו וההבחנה בין  מספר קבוצות שהרכיבו את מחנה המורדים במשה, העולה גם מפיסוק הטעמים, תומכת לכאורה בפרשנות מעניינת וחדשה שניתנה לאחרונה למשנה במסכת אבות:"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים... איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים... ושאינה לשם שמים זו מחלקת קרח  ועדתו" (אבות ה, יז).

ידועה השאלה הנשאלת  על משנה זו: בעוד שבדוגמא ל'מחלוקת לשם שמים' הוצגו שני הצדדים החולקים - הלל ושמאי, הרי שבדוגמא ל'מחלוקת שאינה לשם שמים' הוצג רק צד אחד של המחלוקת, שכן קרח ועדתו חלקו על משה, ולכן היה על התנא לכאורה לשנות: "זו מחלוקת קרח ומשה", כשם ששנה: "זו מחלוקת הילל ושמאי".

תשובות שונות ניתנו לשאלה זו. בדורנו, הציע פרופ' צבי בצר ז"ל פירוש חדש למשנה זו, על פיו, מובנה  של המילה 'מחלוקת' במשנה הינו "חבורה", או "קבוצה". בצר מביא במאמרו כמה ראיות לפירוש זה למילה 'מחלוקת'  מפסוקים מן המקרא.

על פי פירושו זה, מתפרשת המשנה כך: "כל מחלוקת... מתבאר כ 'כל מחלוקת שנתחברה לשם שמים סופה להתקיים' ו'מחלוקת שמי(א) והלל' אין פירושו: 'הריב שבין שמאי והלל', אלא: בית שמאי ובית הלל, וכן 'מחלוקות של קרח' פירושו: עדת קרח"(צ. בצר, "מחלוקתו של קורח"(בתוך), מפירות האילן, עמ' 434).

נראה כי לפרשנות זו את המילה 'מחלוקת' שבמשנה ככת או קבוצה, יש תימוכין בפסוקים שהבאנו לעיל, לרבות בפיסוק הטעמים, המורה לנו כי יש להבחין  היטב בין הקבוצות השונות שהרכיבו יחדיו את "עדת קרח": בני לוי, בני ראובן, ומאתים וחמישים איש מקריבי הקטורת, שאף לא נענשו כמקשה אחת על מעשיהם.

לסיכום- סקרנו הפעם כמה פסוקים בפרשתנו ומחוצה לה המתייחסים לקבוצות השונות שהרכיבו את המורדים במנהיגותו של משה. ראינו שהגם שקיימת אי בהירות לגבי אופן סיום חייו של קרח, הרי שבכל הפסוקים נשמרת האבחנה בין הקבוצות השונות, לרבות באמצעות פיסוק הטעמים לפסוקים אלה. הראנו גם שאבחנה זו משתלבת לכאורה היטב גם בפירוש חדש שניתן למשנה במסכת אבות העוסקת במחלוקת קרח ועדתו.

שבת שלום

Edit Post Text