טיפ שבועי לפרשת ראה
הפעם נשוב לעסוק בפסוק בו עסקנו בשנה שעברה, אך בהיבט אחר הקשור לפיסוק הטעמים. התורה מצווה: "ונתתה את הברכה על הר גרזים ואת הקללה על הר עיבל"(יא, כט) ובפסוק הבא מתארת התורה את מקומם של ההרים: "הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש בארץ הכנעני הישב בערבה. מול הגלגל אצל אלוני מרה".
בטיפ השבועי אשתקד עסקנו בדברי רש"י בפירושו לפסוק. התמקדנו בפירוש של רש"י לביטוי " אחרי דרך מבוא השמש". הבאנו את דברי רש"י, הסובר כי יש לקרא את הביטוי כך: 'אחרי- דרך מבוא השמש', ואת הראייה שהוא מביא לכך מפיסוק הטעמים. כמו כן הבאנו דברי ביקורת שונים שהושמעו על פירוש זה עד כדי ייחוס חלק מדברי רש"י, למי מתלמידיו שלא היה בקי בפיסוק הטעמים.
הפעם נעסוק בחלק מדברי רש"י שהזכרנו גם אשתקד, אך הפעם נתמקד רק בהם. נזכיר שוב את דברי רש"י: "אחרי – אחרי העברת הירדן הרבה והלאה למרחוק, וזהו לשון אחרי...דרך מבוא השמש – להלן מן הירדן לצד מערב. וטעם המקרא מוכיח שהם שני דברים שננקדו בשני טעמים, 'אחרי' נקוד בפשטא ו'דרך' נקוד במשפל (יתיב. נ.ו) והוא דגש (כלומר, האות דל"ת מודגשת בדגש קל. נ.ו), ואם היה 'אחרי דרך' דבור אחד, היה נקוד 'אחרי' במשרת בשופר הפוך (מהפך.נ.ו) ודרך- בפשטא ורפה"(כלומר, ד שאינה דגושה נ.ו).
נתמקד במשפט הבא מדברי רש"י - "אחרי נקוד בפשטא ודרך נקוד במשפל והוא דגש".
המילה 'אחרי' בפסוקנו מוטעמת בפשטא, שהוא מפסיק קטן לפני זקף. המילה 'דרך' מוטעמת ביתיב, שאף הוא מפסיק קטן לפני זקף, והאות ד' במילה 'דרך' דגושה בדגש קל. מכאן מסיק רש"י, שיש להפריד בין המילה 'אחרי' לבין המילה 'דרך', שכן, אם אומנם היה צורך לחבר בין שתי המילים, היתה, כך לכאורה משתמע מדברי רש"י, המילה 'אחרי' מוטעמת במהפך, ואילו במילה 'דרך' לא היה דגש קל באות ד'.
נסביר את הכלל הלשוני אליו מתייחס רש"י בדבריו אלה: כלל ידוע הוא בלשון המקרא: "שכל אותיות בג"ד כפ"ת הבאות בראש התיבה הן דגושות... והנה, אם יבואו בסוף תיבה שלפניהם אחת מאותיות אהו"י יפול מהם בדגש "(ראה פירוש מענה לשון לפסוק זה, וכן בעמ' 41 בתוך תיקון קוראים – סימנים, ירושלים תשע"ג).
הכלל הדקדוקי קובע כי כאשר באות אחת מאותיות בג"ד כפ"ת בראש מילה, הן דגושת בדגש קל. לכלל זה קיים חריג: כאשר המילה שלפני המילה שבאה בה בג"ד כפ"ת בראש המילה מסתיימת באחת מאותיות אהו"י והמילה היא מוטעמת בטעם משרת - לא יהיה דגש באות הראשונה של המילה הבאה אחריה.
נביא כמה דוגמאות ליישום הכלל : בדברים יב, ה נאמר: "לשכנו תדרשו ובאת שמה" המילה 'לשכנו' מוטעמת במרכא שהוא טעם משרת. כמו כן המילה מסתיימת באות ו, שהיא אחת מאותיות אהו"י. במילה 'תדרשו,' האות ת אינה מודגשת, וזאת מאחר שהמילה שלפניה מסתיימת באות ו וכיון שהיא(אותה מילה שלפניה) מוטעמת בטעם משרת.
דוגמא נוספת נמצאת בהמשך פרק יב, בפסוק יא:"שמה תביאו" המילה 'שמה' מוטעמת במונח שהוא טעם משרת. המילה מסתיימת באות ה, שהיא אחת מאותיות אהו"י. במילה 'תביאו' שלאחריה, האות ת אינה מודגשת למרות שהיא אחת מאותיות בג"ד כפ"ת והיא בראש המילה.
דוגמא בולטת ליישום כלל זה היא הביטוי "ויקרא בשם ה"(בראשית יב, ט: שמות לד,ה). האות ב במילה 'בשם' דגושה בפסוק בבראשית ורפה בפסוק בשמות. הטעם לכך הוא, שבבראשית המילה סמוכה למילה 'ויקרא' המוטעמת בטעם מפסיק, אך בפסוק שבספר שמות, המילה 'ויקרא' מוטעמת בטעם משרת .
ההסבר לתופעות אלה נעוץ, כאמור בכלל שהבאנו לעיל, לפיו אם התיבה שלפני המילה שראשיתה באחת מאותיות בג"ד כפ"ת מוטעמת בטעם משרת והמילה מסתיימת באחת מאותיות אהו"י – האות הראשונה לא תהיה דגושה.
גם לחריג זה יש חריגים. דוגמא בולטת היא בבראשת לח, כט: "מה פרצת עליך פרץ". בפסוק זה, האות פ במילה 'פרצת' דגושה למרות שהמילה באה אחרי המילה 'מה' המסתיימת באחת מאותיות אהו"י. כמו כן במילה 'פרץ', האות פ דגושה, וכן במילה 'פרץ' שבסוף הפסוק, האות פ דגושה (ראו על כך הסברו המפורט של בעל הפירוש מענה לשון שם, הכותב: "נקבצו לכאן שלושה מבטלי כלל בג"ד כפ"ת שאחרי אהו"י....". קיצור דבריו הוא ששני הדגשים הראשונים הינם דגש חזק, ואילו הדגש במילה פרץ, זו המוטעמת בסוף פסוק, הוא דגש קל, אך עדיין לא מתבטל חרף האות ו הקודמת למילה זו (ראו פירוט נוסף בדבר כלל זה והחריגים לו בתוך: "קיצור כללי הדקדוק" שבתיקון קוראים סימנים, עמ' 41).
לסיכום: עמדנו הפעם על היבט לשוני אחר הכרוך בביטוי "אחרי דרך מבוא השמש" שבפרשתנו. ראינו את פירושו של רש"י, המתייחס לעניין זה בפירושו לפסוק. הבאנו כמה דוגמאות לכלל זה, והראנו כי גם לכלל זה ישנם חריגים. כמובן שקיומו של כלל זה וחריגים שונים מדגיש את החובה המוטלת על בעלי הקריאה לדקדק היטב בהכנה לקריאה בציבור ובקריאה עצמה כדי שלא לשגות בעניינים אלה.
שבת שלום
Edit Post Text
