טיפ שבועי לפרשת שפטים

הפעם נעסוק באחת המצוות הנזכרות בפרשת השבוע, נתאר את המבנה המיוחד של הפרשה העוסקת בה ואת מה שלמדו רבותינו ממבנה זה, ונבדוק האם יש  רמז למבנה זה גם בפיסוק הטעמים.

בפרשתנו מתואר מעמד של התכנסות העם לפני מלחמה, שבמסגרתה עובר הצבא תהליך של סינון המערך הלוחם שלאחריו מתבצע מפקד (דברים כ, א- ט) (בטעם עריכת המפקד לפני המלחמה ראו דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק ט. דוגמא לתהליך סינון לפני מלחמה ראו שמואל א יג, ב. דוגמא למפקד לפני מלחמה ראו שם  טו, ד).

תהליך סינון הלוחמים מתואר בפסוקים ה - ח: "ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש.... ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו... ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה... ויספו השטרים לדבר אל העם ואמרו מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישב לביתו....".

תהליך המיון המתואר כאן הוא תהליך שבו מופרדים מיוצאי המלחמה ארבע קבוצות של אנשים:1 מי שבנה בית חדש ולא חנכו. 2. מי שנטע כרם ולא חללו ("חילול הכרם" הוא קיום מצוות נטע רבעי החלה בשנה הרביעית לנטיעה. ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק ו. ראו ויקרא יט, כג-כה). 3 מי שארש אישה ולא לקחה (כלומר, לא השלים את תהליך הנישואין ובני הזוג לא החלו לחיות יחד).  4 מי שהוא ירא ורך לבב (בפירוש הביטוי 'הירא ורך הלבב' שבפסוק ח נחלקו התנאים במשנה סוטה ח, ה. ראו דברי רש"י בפירושו לפסוק ח בדיבור המתחיל:  "הירא ורך הלבב").

  מעיון בפסוקים נראה כי יש כאן למעשה שני סוגים של מיונים. הסוג האחד  מקיף את שלושת הקבוצות המנופות הראשונות: מי שבנה בית חדש ולא חנכו, מי שנטע כרם ולא חיללו, מי שארש אישה ולא לקחה. הסוג השני, הוא הקבוצה הרביעית של המנופים- הירא ורך הלבב. על חלוקה פנימית זו אנו למדים מן הכתוב "ויספו השטרים לדבר אל העם (פסוק ח). הקדמה זו לפני הניפוי הרביעי, תמוהה לאור העובדה לפיה השוטרים הם אלה שביצעו גם את שלושת הניפויים הראשונים (ראו פסוק ה). זאת ועוד: שלושת קבוצות המנופים הראשונות נזכרות ברצף, ואילו רק לפני הקבוצה הרביעית שבה התורה ומציינת בפסוק ח פתיחה לדברי השוטרים "ויספו השטרים לדבר אל העם". מכאן נובעת המסקנה כי יש כאן  שני סוגים של מיונים.

נראה אפוא שיש בפרשה זו מבנה מיוחד (השכיח בתורה ובתנ"ך בכלל), המכונה "דגם שלושה וארבעה", שזהו אפיונו המרכזי:  יחידה ספרותית או קטע ממנה המעוצבים בדפוסי הדגם הספרותי מספרי שלשה ארבעה... עשויים ארבעה נדבכים: שלשת הנדבכים (או האיברים) הראשונים חוזרים זה על זה או מונים שלשה אלמנטים שווי ערך ואין בהם בדרך כלל שינוי או התקדמות של ממש מאבר לאבר. באבר הרביעי חל המפנה החריף, השינוי שהוא עיקרה ושיאה של היחידה (י. זקוביץ, "הדגם הספרותי שלשה ארבעה במקרא", (עבודת דוקטור), ירושלים תשל"ח, עמ' 3. ראה דיון מפורט בפרשה זו בעמ' 458-453 שם).

נראה כי חז"ל ובעקבותיהם רש"י בפירושו לפסוק ח,  היו ערים  לשינוי שבפסוק ח, לעומת שלושת הפסוקים שלפניו, ואלה דברי חז"ל:"תנו רבנן: 'ודברו השוטרים' יכול דברים של עצמן? כשהוא אומר 'ויספו השוטרים'. הרי דברים של עצמן אמור. הא מה אני מקיים 'ודברו השוטרים'? בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר. הא כיצד? כהן מדבר ושוטר משמיע" (בבלי סוטה, מג, א), רש"י בפירושו לפסוק מבאר את דברי חז"ל: "למה נאמר כאן ויספו? מוסיפין זה על דברי הכהן, שהכהן מדבר ומשמיע מן 'שמע ישראל' עד 'להושיע אתכם', ו'מי האיש' ושני ושלישי כהן מדבר ושוטר משמיע, וזה - שוטר מדבר ושוטר משמיע".

מן השינוי בניסוחו של פסוק ח לעומת הפסוקים הקודמים, נלמד אפוא שינוי בצורת העברת המסרים לעם לפני היציאה למלחמה. את שלושת המסרים הראשונים מוסר תחילה הכהן, והשוטר מוסר את המסר לעם, אך לגבי המסר הרביעי- השוטר הוא המדבר והוא המשמיע את הדברים לעם.

והנה נראה כי מבנה מיוחד זה משתקף גם בפיסוק הטעמים. שלושת  הניפויים הראשונים מוטעמים באותם טעמים בדיוק: 'מי האיש' (פסוקים ה, ו ו – ז)   - בתרי גרשין. המילים: 'בית חדש', 'כרם', 'אשה'( אותם פסוקים, בהתאמה)  - בפשטא, ואילו המילים 'ולא' חנכו, 'ולא חללו', 'ולא לקחה'(אותם פסוקים בהתאמה), מוטעמים כולם במונח וזקף.

 ובפסוק ח משתנה פיסוק הטעמים: המילים 'ויספו השטרים לדבר אל העם' מוטעמות  בזרקא ובסגול ובכך למעשה נשבר הרצף של שלושת הפסוקים שקדמו להם, שבכולם מתחלקת צלע א של כל אחד מהפסוקים בטעם זקף ואילו בפסוק ח, מתחלקת צלע א חלוקה עיקרית בטעם סגול,  במילה המוקפת 'אל העם'.

לסיכום: עמדנו הפעם על מבנה מיוחד, בפרשה המתארת את הליך הניפויים לפני היציאה למלחמה. ראינו כי קיים הבדל בין שלשת הניפויים הראשונים לבין הניפוי הרביעי, הבדל שמצא את ביטויו בפרשנות חז"ל (וההולכים בעקבותיהם) לפסוק. הצבענו גם על האפשרות, כי  מבנה זה משתקף גם  בטעמי המקרא.

שבת שלום

Edit Post Text