טיפ שבועי לשבת וישלח
השבת אנו קוראים בתורה בפרשת וישלח .
ושוב נעסוק בתפקידם של טעמי המקרא כמצביעים על מקום ההטעמה של המילה.
בשפה העברית אנו מבחינים בין מילים המוטעמות בהברתן האחרונה- מלרע, לבין מילים המוטעמות בהברה שלפני האחרונה- מלעיל.
רוב המילים בעברית מוטעמות בהברה האחרונה.
רוב טעמי המקרא ממוקמים מעל או מתחת להברה המוטעמת, וכך גם אנו יודעים כיצד להטעים את המילה בקוראנו אותה.
להטעמה נכונה של המילה יש חשיבות רבה, שכן שינוי במקום ההטעמה יכול להביא לשינוי המשמעות שלה. כשמדובר בפעלים, שינוי במקום ההטעמה של המילה הוא גם שינוי בזמן הפועל.
והנה בפרשתנו מצאנו עוד דוגמא נאה לכך(ראו טיפ שבועי לשבת ויצא).
בפרק לד, כט, מסופר על מעשי שמעון ולוי, ושם נאמר: "ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבוזו, ואת כל אשר בבית".
המילה "שבו" שבפסוקנו מוטעמת בטיפחא, הטעם טיפחא נמצא מתחת לאות ב,
לעומת זאת, בתפילת שלמה המלך בחנוכת בית המקדש נאמר: " ..ושבו אליך בכל לבבם ובכל נפשם בארץ אויביהם אשר שבו אותם"(מלכים א, ח, מח).
בפסוק זה המילה "שבו " מופיעה פעמיים. בשתי הפעמים היא מוטעמת במונח. ואולם, בתחילת הפסוק מוטעמת המילה באות ש, ואילו בסוף הפסוק היא מוטעמת באות ב(וכך גם בפסוק שבפרשת השבוע שלנו).
על ההבדל בין שתי ההטעמות עומד רש"י בפירושו לפסוק בפרשתנו: "שבו- לשון שביה(לפיכך טעמו מלרע)".
רש"י מצביע על ההטעמה המלרעית של המילה"שבו" בפסקונו כמפתח להבנת הכתוב.
כאמור, בפסוק בספר מלכים, מופיעה המילה "שבו" פעמיים, אולם בהטעמות שונות. בפעם הראשונה ההטעמה היא תחת האות ש- מלעיל - מלשון "שוב- חזור", ואילו בפעם השניה, ההטעמה היא תחת האות ב- מלרע- השורש שב"ה- לקחת שבויי מלחמה.
דוגמא זו היא דוגמא נוספת מיני רבות הממחישות כיצד שינוי בהטעמת המילה משנה את משמעותה. הטעמים, במקרה זה, מסייעים לנו בקריאה נכונה של המילה מבחינת הטעמתה ובכך לפרש את הפסוק כהלכה בקריאתנו.
בשבועות הבאים, לכשיזדמן, נמשיך ונסקור דוגמאות נוספות הממחישות עיקרון חשוב ושימושי זה
שבת שלום .