טיפ שבועי לשבת וישב

השבת  אנו קוראים בתורה בפרשת וישב . 

הפעם נעסוק  בצירוף נדיר  של טעמי המקרא  כפרשתנו.

פרק לח בפרשה מתאר את פרשת יהודה ותמר, פרשה  החוצצת בין שני חלקי סיפור יוסף ואחיו העומדים במרכזה של הפרשה

בפרק לח, א נאמר: "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמה חירה". יהודה פורש מאחיו, העלילה בפרק לז מתרחשת בדותן(לז, יז), ויהודה מגיע לעדולם ופוגש שם תושב המקום בשם חירה.

בהמשך הפרק, חירה נזכר בשמו גם בפסוק יב(בו נתמקד בהמשך) וכן בפסוק כ, שם לא מוזכר שמו אלא כינויו: "רעהו העדלמי".

והנה בפסוק יב אנו קוראים: "וירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדולמי תמנתה".

התורה מספרת שלאחר שתמו ימי אבלו של יהודה על אשתו, הוא הולך לטפל בגזיזת צאנו - בתמנת.

בצלע ב של הפסוק נאמר: "וינחם יהודה ויעל על גוזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי תמנתה".

המילה "ויעל" - מוטעמת בגרש, המילה "צאנו" בפשטא, והמילה "הוא" - ברביע!!

גרש הינו מפסיק קטן לפני פשטא. פשטא הוא מפסיק קטן לפני זקף, ובדרך כלל סדר הטעמים הוא: גרש, פשטא, זקף. והנה בפסוקנו בא הסדר: גרש פשטא רביע!! הרביע הינו מפסיק גדול מן התביר, אך קטן מן הטפחא שלאחריו.

 מדובר בסדר טעמים חריג(ראו "מענה לשון" על הפסוק, בתוך תיקון קוראים סימנים) אולם מה פשר חריגה זו ומה משמעותה?

נראה כי סדר טעמים זה מלמדנו כיצד יש לקרא את הפסוק. בפסוק יב, יהודה הולך לעמוד על גוזזי צאנו, וחירה, רעהו, מצטרך אליו- הטיפחא היא המפסיק  הגדול בצלע זו והיא נמצאת במילה:  "העדלמי", ולכן יש לקרא ולפסק: "ויעל על גזזי צאנו הוא וחירה רעהו העדלמי - תמנתה".

פירוש הפסוק הוא אפוא שבהליכה זו, הולך יהודה יחד עם חירה, בניגוד לפסוק כ, שם הולך חירה לבדו, ומסתבר שגם בפסוק טז יהודה היה לבדו ופרש מחירה שהיה עימו בדרך.

סדר ההפסקות החריג בפסוק- הימצאות הטעם רביע מעל למילה "הוא"(ולא זקף כפי שקורה בדרך כלל) מלמד אותנו כי חירה הצטרף אל יהודה בהליכה לתמנת.

לכן, כאשר נקרא את הפסוק, יש להפסיק הפסקה עיקרית בצלע זו לאחר המילה- העדלמי - ולנשום שם. כך נפרש בקריאה את הפסוק, כפי שפירשו ופיסקו בעלי הטעמים.

שבת שלום וחג חנוכה שמח.