טיפ שבועי לחג החנוכה- ראש חודש טבת
הערב , ליל ראש חודש טבת, נר שישי של חנוכה
השבת אנו קוראים בתורה בפרשת מקץ .
מחר נקרא בתורה בשני ספרים. בספר הראשון נקרא את קריאת התורה של ראש חודש(במדבר כח, א-טו) ובספר השני נקרא את הקריאה ליום השישי של חנוכה- קרבנו של הנשיא השישי, אליסף בן דעואל(במדבר ז מב-מז)
הפעם נעסוק בשני פסוקים, אחד מן הקריאה לראש חודש והשני מן הקריאה לחנוכה, ושניהם מהווים דוגמאות נאות לצלעות נעדרות זקף, שבהם הטיפחא משמש כמספיק עיקרי, למרות מיקמו ( מפסיק אחרון לפני אתנח או סוף פסוק).
ושוב, נדגיש - לקביעה בדבר מיקומה של ההפסקה העיקרית בכל צלע, יש השלכה ברורה על פירושה, וממילא על אופן קריאתה !!
כשהתורה מצווה על הקרבנות שי להביא בראש חודש מפרטת התורה לפי הסדר את הקרבן, את מנחתו ולאחר מכן את הנסכים הבאים איתו, וכך בפרק כח פסוק יד נאמר:"ונסכיהם חצי ההין יהיה לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש יין. זאת עולת חודש בחודשו לחדשי השנה". המילה "יין" מוטעמת באתנח והיא מחלקת את הפסוק לשנים. נתמקד בצלע א, בה מפורטים הנסכים, והפירוט הוא על פי הבהמות הקרבות, שפורטו בפסוק יא: שני פרים, איל אחד, שבעה כבשים. לפי סדר זה מפרטת התורה את הנסכים בפסוק יד: "חצי ההין- לפר, שלישית ההין - לאיל( ואגב, המילה "ההין" מוטעמת במונח, הבא במקום מפסיק, וכך יש להתייחס אליו), ורביעית ההין- לכבש.
הין היא מידת נפח, אולם עדיין התורה לא כתבה מאיזה משקה יובאו הנסכים ועל כן נאמרה המילה - יין.
כלומר, המילה יין שבצלע א מתייחסת לכל הנסכים: של הפר, של האיל ושל הכבשים.
הטעמים מבהירים זאת היטב- המילה "לכבש" מוטעמת בטיפחא שהיא המפסיק הגדול של הצלע, והיא סוגרת למעשה על 10 המילים שקדמו לה.
אם המפסיק העיקרי של הצלע מופיע רק לאחר 10 מילים, פירוש הדבר שיש לנשום בהתאם, קרי, הנשימה הגדולה(מלבד האתנח כמובן) צריכה להיות לאחר המילה "לכבש", שכן המילה "יין" מתייחסת לכל הנסכים: לפר לאיל ולכבש.
תופעה דומה מצויה בפסוקים המפרטים את קרבן העולה של הנשיאים, שהקריבו בחנוכת המזבח. כל אחד מן הנשיאים הקריב: מנחה, קטורת, עולה, חטאת ושלמים (ראה ספורנו לבמדבר ז, יג המבאר מודע היה צורך בקרבנות כה רבים).
והנה, בפסוק המתאר את קרבן העולה( למשל, פסוק מה שנקרא מחר) נאמר: "פר בן בקר איל אחד כבש אחד בן שנתו לעולה" בפסוק אין אתנח, והמפסיק העיקרי בו היא הטיפחא הנמצאת תחת המילה "בן שנתו". פירוש הדבר הוא שהטיפחא "סוגרת" על 7 המילים שקדמו לה בפסוק. שיעור הכתוב הוא אפוא שקרבן העולה של כל נשיא הכיל: פר, איל וכבש. בפסוק זה אם כן יש לנשום לאחר המילה"בן שנתו" שכן המילה "לעולה" מתייחסת הן לפר, הן לאיל וכן לכבש.
כך נפרש בקריאה את הפסוקים, כפי שפירשו ופיסקו בעלי הטעמים.
חודש טוב שבת שלום וחג חנוכה שמח.