טיפ שבועי לפרשת וארא

השבת  אנו קוראים בתורה בפרשת וארא . 

 הפעם נעסוק  שוב  באחד מתפקידי הטעמים כקובעים את מקום ההטעמה של המילה.

כבר עמדנו על כך שאחד מתפקידי הטעמים הוא לשמש עזר לגבי קביעת מקום ההטעמה של המילה, מלעיל או מלרע. הוספנו ואמרנו כי לעיתים להטעמת המילה כמלעיל או מלרע יש חשיבות שכן, שינוי ההטעמה משנה את מובנה של המילה. כך למשל, בפרק ז פסוק כא אנו קוראים: "והדגה אשר ביאור מתה ויבאש היאור..." המילה  "מתה" שבפסוק מוטעמת בפשטא וברוב הדפוסים מסומנת בשתי פשטות. האחת - מעל האות האחרונה של המילה- כי זה המקום הקבוע של הפשטא, השניה - מעל האות מ"ם- כי ההטעמה של המילה צריכה להיות לשון עבר.

לעומת זאת,  בבראשית ל, א בדברי רחל ליעקב: "ותרא רחל.... ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי", שם מוטעמת המילה מתה בהברתה האחרונה- שכן המילה היא לשון עתיד- רחל "מאיימת" על יעקב  שאם לא יהיו לה בנים- היא תמות(וראו רש"י בפירושו לפסוק).

אכן, פעלים שהתעמתם מלעיל הם בדרך כלל לשון עבר, אך אותם פעלים בצירוף וא"ו בתחילתם, הן לשון עתיד. על כן קרויה וא"ו זו בשם ואו ההיפוך. דוגמאות נאות לכלל זה מצויות בלשונות הגאולה בתחילת פרשתנו: "והוצאתי אתכם... והצלתי אתכם... וגאלתי אתכם... ולקחתי אתכם.... והבאתי אתכם" (ו, ו-ח). כל חמשת הפעלים הללו הם לשון עבר שנוספה עליהם האות וא"ו בתחילתם, ובכך נהפכו הפעלים להיות לשון עתיד, כי כמובן, בשלב שבו נאמרים הדברים על ידי הקדוש ברוך הוא, עדיין לא בוצעו הפעולות הללו, ועל כן יש לקרא את כל לשונות הגאולה בהטעמת מלרע!!( ראו, מ פרלמן, "טעמי המקרא ותפקידיהם"(בתוך)  ספר ההפטרות מפוסק על פי טעמי המקרא , תל אביב תשמ"ג, עמ' טז-יז)

 שבת שלום .