טיפ שבועי לשבת יתרו

השבת  אנו קוראים בתורה בפרשת יתרו שבמרכזה קריאת עשרת הדברות.  

עשרת הדברות נמצאות בפרשת יתרו  בפרק כ (ב- יד) וכן בפרשת ואתחנן( דברים ה, ו-יח)

הפעם נעסוק  באחד ממאפייני קריאת עשרת הדברות בציבור- הקריאה בטעם העליון(לדיון במאפיינים נוספים של קריאת עשרת הדברות בציבור ראו הרצאתי, שתקציר הימנה נמצא תחת הלשונית "הרצאות" באתר זה).

יש מחלוקת בין הפוסקים לגבי אופן קריאת עשרת הדברות בציבור(עשרת הדברות שבפרשתנו נקראות בציבור פעם אחת נוספת - בחג השבועות) יש פוסקים(מגן אברהם לר' אברהם אבלי גומבינר שחי במאה ה - 17, ושכתב פירוש לשולחן ערוך, חלק אורח חיים)  שקבעו כי כשקוראים את עשרת הדברות כחלק מפרשת השבוע יש לקרוא אותם בטעמים הרגילים שלהם אך בחג השבועות יש לקרוא את עשרת הדברות בטעם העליון(ראו ריכוז מנהגים נוספים בחיבור "מענה לשון"  לשמות כ, א. הפירוש מצוי  בתיקון סופרים " סימנים". ראו גם בדברי בעל החיבור משנה ברורה אורח חיים סימן תצד).

מה בין הטעם העליון לתחתון?- ראשית, מוזיקלית, הטעם העליון(טעמים המצויים מעל למילה בלבד) משווה לקריאה אופי חגיגי יותר. קריאה בטעם העליון גם "מייצרת" פסוקים קצרים בני  2 מילים בלבד: "לא תרצח", ולעומתם פסוקים ארוכים ביותר בני 50 ואף 55 מילים("זכור את יום השבת..."). חלוקת הפסוקים על פי הטעם העליון נועדה לקרוא כל דיבר כפסוק בפני עצמו.

בפירוש  המונח "טעם עליון" נאמרו הסברים רבים. יש  שכתבו כי הטעם העליון הוא בחינת מה שאמר ה' למשה ואילו הטעם התחתון הוא מה שאמר משה לישראל(ר' זלמן הענא, שערי תפילה). יש שקשרו מינוחים אלו למקום סימון הטעמים, מעל או מתחת למילה, ויש שכתבו כי המונח טעם עליון נקבע מאחר שיש בו "מנגינות גבוהות וקולות חזקות".

מקורה של ההטעמה הכפולה ככל הנראה בבבל(ראו י' עופר, "הטעם העליון והטעם התחתון בעשרת הדברות", דף שבועי ללימודי יסוד ביהדות, פרשת במדבר תשנ"ח). הערות המסורה מצביעות על כך כי בבבל נהגה שיטת החלוקה לפי הדברות ולכן הותקנו טעמים המשקפים מסורת זו. גם מספרי הפסוקים שבסוף כל פרשה משקפים מסורת זו. לעומת זאת, מספרי הפסוקים המופיעים בסוף החומש מתאימים דווקא לחלוקה על פי הטעם התחתון, וזו הסיבה לאי ההתאמה בין סכום הפסוקים שבפרשיות ספר שמות וספר דברים  לבין סכום הפסוקים הכולל של החומשים האלה.

רק בשלב מאוחר יותר הגיע "הטעם העליון" לארץ ישראל ולפיכך הוא קרוי גם "טעמא תנינא".

אמרנו לעיל כי יש מנהגים שונים בקשר לקריאת הטעם העליון והתחתון, והבאנו  את דעת בעל החיבור  "מגן אברהם" בעניין זה, המבחין בין הקריאה בחג השבועות לבין שתי הקריאות על סדר פרשיות השבוע.

לאבחנה   קדומה זו ניתן טעם יפה על ידי ר'  חזקיה בן מנוח (חי בספרד במאה ה- 13) בפירושו לפרשת יתרו(חזקוני) , ואלו דבריו:  "ללמדך, שבעצרת  שהוא דוגמת מתן תורה ומתרגמינן הדברות קורין כל דיבר...בנגינות הגדולות לעשות כל אחד מהם פסוק אחד שכל אחת מהם דברה אחת לעצמה. אבל בחודש שבט כשקורים בפרשת יתרו כשאר שבתות השנה קורין...בנגינות הקטנות..ודיבר לא תרצח..קורין בנגינות הגדולות לעשות פסוק אחד לפי שלא מצינו בכל המקרא פסוק משתי תיבות חוץ מאלו".

ההסבר שמספק ר' חזקיה בן מנוח קושר בין הקריאה בטעם העליון לבין המנהג לקרוא את עשרת הדברות בחג השבועות בליווי תרגום. על המנהג הזה ידוע לנו ממקורות שונים(ראו תוספות מגילה דף כד ע"א דיבור המתחיל "ואם") כשהיו מתרגמים את הפסוקים, היו משבצים בתרגום מדרשים שונים ואף פיוטים(למשל הפיוט הידוע:"אקדמות"). התרגום לעשרת הדברות בנוי לפי הדברות ומקדים לכל דיבר הקדמה קבועה. לכן, הקריאה המתאימה למעמד זה הינה קריאה של כל דיבר בפני עצמו, כלומר קריאה בטעם העליון. לעומת זאת, כשקוראים את עשרת הדברות ללא תרגום בשבת רגילה(בפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן) אין מקום  לחלק את הקריאה לפי הדברות , ומחלקים אותה בהתאם לפסוקים, כפי שמחלקים את כל פרשיות השבוע האחרות , וקריאה זו משתקפת בטעם התחתון.

שבת שלום .