טיפ שבועי לשבת שמיני
השבת אנו קוראים בתורה בפרשת שמיני . אנו שבים לקרוא בפרשת השבוע, לאחר הפסקה בת שבוע, שכן בשבת שעברה קראנו מעניינו של חג הפסח.
נציין שני עניינים בקצרה
נשימה נכונה בקריאת הפסוקים- כבר הזכרנו לא פעם, כי אחד האמצעים הנתונים בידי בעלי הקריאה לקריאה נכונה על פי טעמי המקרא היא נשימה נכונה במהלך כל פסוק. בפרשתנו כמה דוגמאות הממחישות עניין זה.
בתחילת הפרשה אנו קוראים: " ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה תמימם והקרב לפני ה"( ט, ב). הפסוק מתחלק במילה "תמימם" ובטעם אתנחתא. המילה "תמימם" היא כמובן לשון רבים וברי אפוא שהיא מתייחסת הן לעגל והן לאיל - שניהם צריכים להיות תמימים.
והנה, המילה "לחטאת" מוטעמת בתביר, ואילו המילה "לעלה" מוטעמת בטיפחא.
שוב יש לשים לב לכך שהטיפחא הוא מפסיק גדול מן התביר. לכן , אם נקרא את הפסוק כאילו התביר גדול מן הטיפחא (כפי שרוב בעלי הקריאה עושים...) נמצאנו מבלבלים בין לשון רבים ללשון יחיד: "...עגל בן בקר לחטאת- ואיל לעולה תמימם" זו קריאה שהיא איננה נכונה, והקריאה הנכונה היא: "קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעלה - תמימים". המילה "לעלה" מוטעמת בטיפחא, המפסיק הגדול מן התביר שבמילה "לחטאת".
והנה דוגמא מסוג אחר- בפרק י פסוק יב נאמר: "וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים..." אלעזר ואיתמר היו שניהם בני אהרון. הם אלו שנותרו לאחר שנדב ואביהוא מתו בהקריבם אש זרה לפני ה'. והנה, בפסוק מוטעמת המילה המוקפת "ואל איתמר" בקדמא ובמונח(שניהם במילה איתמר) לאחר המילה איתמר יש פסק, ולאחר מכן, המילה בניו מוטעמת בזרקא. אנו רגילים לצירוף הטעמים: מונח זרקא מונח סגול. זרקא הוא מפסיק קטן לפני סגול(כשם שפשטא הוא מפסיק קטן לפני זקף), אם נקרא את הכתוב"אל אלעזר ואל איתמר בניו..." תיווצר שוב אי הלימה בין המילה איתמר- שם יחיד, לבין המילה "בניו" שהיא לשון רבים. על כן, יש להפסיק בקריאה לאחר המילה איתמר(ואכן גם הטעם פסק המצוי לאחר המילה איתמר מורה לנו לעשות כן) כדי שניתן יהיה להטעים, כי המילה"בניו" הבאה לאחר מכן, מתייחסת הן לאלעזר והן לאיתמר.
טעמים חריגים - כבר עסקנו בעניין זה בפרשת בראשית. אכן, גם ההטעמה במילה "איתמר" שבפרק י פסוק יב היא הטעמה חריגה. כאמור, בדרך כלל כל מילה בתורה מוטעמת בטעם אחד. לעיתים יש "מילה מוקפת" - שתי מילים שיש ביניהן מקף - שאף הן מוטעמות בטעם אחד. נדירים יחסית הם המקרים בהם מילה אחת מוטעמת בשני טעמים, ובפסוקנו כאמור יש דוגמא למצב דברים זה.
והנה גם בפרק י פסוק ד יש דוגמא לשני טעמים הבאים במילה אחת, וכך אנו קוראים שם : "ויקרא משה אל מישאל...ויאמר אליהם קרבו שאו את אחיכם...." המילה "קרבו " מוטעמת בתלישא ובגרש- שילוב נדיר מאוד (ראו בטיפ השבועי לפרשת בראשית).
נשוב ונציין כי במקרה כזה יש לקרוא את הגרש לפני התלישא, למרות שהתלישא הגדולה נמצאת בראש התיבה (ראו פירוש "מענה לשון" על הפסוק הזה בתוך : תיקון סופרים סימנים, הוצאת מכון סימנים, ירושלים תשע"ג).
שבת שלום .