טיפ שבועי לשבת תזריע מצורע

השבת  אנו קוראים בתורה בפרשות תזריע ומצורע . החלק הארי של הפרשות עוסק בנגע הצרעת לסוגיו ולדיניו.

המילה "נגע" נראית לנו כלשון זכר. צורת הרבים שלה היא "נגעים" וזהו לכאורה סימן מובהק לכך.

ואולם, המעיין בפרשה ימצא דבר מעניין, שכן בפרק יג, ג נאמר: "וראה הכהן את הנגע... נגע צרעת הוא..."- נגע לשון זכר, ואילו בפסוק כ אנו קוראים: "וראה הכהן והנה מראה שפל... וטמאו הכהן נגע צרעת הוא בשחין פרחה"- נגע לשון נקבה.

והתמיהה אך גדלה לנוכח העובדה כי בשתי הפעמים  כתוב:  נגע צרעת הוא, אלא שבפעם הראשונה אנו קוראים מילה זו כדרך כתיבתה, ואילו בשניה אנו קוראים מילה זו שלא כדרך כתיבתה!!

והנה מתברר, כי למעשה בתורה, ברוב המקרים בהם אנו קוראים "היא", אנו עושים זאת חרף צורת כתיבתה של המילה, הכתובה(בדרך כלל) "הוא"!!!(ראו רשימת החריגים במסורה לבראשית לח, כה).

ואכן, לצורת כתיבתה החריגה  של המילה הוא הנקראת לעיתים כצורתה ולעיתים שלא כצורתה כבר התייחסו קדמונים, וכך נאמר בתלמוד הירושלמי(תענית ד, ב: ס,ע"א): "שלשה ספרים מצאו בעזרה:  ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא.... באחד מצאו כתוב תשע 'היא' ובשנים כתוב אחת עשרה 'היא'  וקיימו שניים ובטלו אחד".

ממקור זה אנו למדים כי צורת הכתיבה הוא , ללשון נקבה, היא עתיקה מאוד, שכן כבר בזמן הבית נמצאו ספרים שונים בעזרה שאחד ההבדלים ביניהם נגע למספר המקרים בהם המילה היא אכן נכתבה כפי שהיא נקראת(ובכל מקרה מדובר בחלק קטן מהיקרויותיה של המילה), בספר אחד נמצאו תשעה מקרים כאלה ובשנים האחרים- אחד עשר מקרים כאלה, וחכמים הכריעו על פי הרוב, כלומר, הכריעו שיש אחד עשר חריגים לכלל לפיו קוראים "היא" למרות הכתיב "הוא".

מצב דברים זה, שבו מילה הכתובה באופן דומה, נקראת לעיתים כך ולעיתים אחרת, מקשה כמובן על בעלי הקריאה, ובפרט לאור החובה ההלכתית המוטלת על בעלי הקריאה לדייק היטב בקריאה, חובה המוצאת את ביטויה ההלכתי בין הייתר בהלכה הבאה: "קרא וטעה, אפילו בדקדוק אות אחת, מחזירים אותו"(שולחן ערוך אורח חיים קמב, א).

והנה, במאמר שפורסם לפני כ - 15 שנה, הביא פרופ' י"ש שפיגל כמה מקורות מהם משתמע, שבעבר התקיים מנהג לשתף את הקהל בקריאת מקומות "מורכבים" כגון אלה, כך למשל, מובא במאמר ציטוט מתוך  ספר "נחלת יעקב"(דף כ ע"ב)  "קבלה היא מאבותינו בג' מקומות בתורה מצינן כתיב וקרי היא והוא ונקראים בתורה בלשון זכר ונקבה... אלה השלושה נקראים היא והוא. הש"ץ ימתין על הקהל, אם הקהל קורין הו"א יקרא הש"ץ הי"א ואם הקהל קורין הי"א יקרא הש"צ הוא"...". על פי המנהג המובא כאן, הואיל ויש ספק בקריאת המילה, הרי שהקהל קורא מילה זו באופן אחד, והחזן קורא אותה באופן אחר!!!

פרופ' שפיגל מציין כי על מנהג זה נמתחה ביקורת חריפה על ידי המדקדק הידוע ר' שלמה זלמן הענא בספרו שערי תפילה(סימן שכד, דף מג) "ואין זה אלא כחוכא ואטלולא בעלמא כאילו הש"ץ מבקש להתריס כנגד הקהל לבלתי קרוא כאשר הם אומרים...".

ממנהג זה שהזכרנו של הקריאה הכפולה, לא נותר כמעט זכר(למעט בקריאת פרשת זכור ומגילת אסתר ואכמ"ל) ועל כן לא נותר לבעלי  הקריאה אלא ללמוד היטב היטב ולהתכונן היטב לקריאה לבל ישגו בקריאת מילה שלא כהלכה(ראו: י"ש שפיגל, "ברית עולם מלח היא - מנהגים שונים בקריאת התורה, דף שבועי מס' 502, פרשת קורח תשס"ג וכן באתר המרשתת של אוניברסיטת בר אילן. עוד  לעניין הקריאה הכפולה ראו: י פרץ, "קריאות כפולות כאמצעי לפתרון בעיות טקסטואליות בנוסח המקרא, טללי אורות ט תש"ס).

שבת שלום