טיפ שבועי לפרשת במדבר
השבת אנו מתחילים לקרוא בספר במדבר, הקרוי: "ספר הפקודים", ובאנגלית : numbers
לכבוד עניין זה, ומניית בני ישראל המתוארת בפרק א, נשוב לעסוק הפעם באופן קריאת המספרים בתורה, נושא שכבר עסקנו בו בעבר(ראו טיפ שבועי לפרשת בראשית).
כידוע, אופן קריאת המספרים בתורה שונה מאופן קריאת המספרים המקובל כיום. בעוד שאנו נקדים העשרות לאחדות ונאמר למשל: "חמישים ושתיים", בתורה זה ייכתב, "שניים וחמשים" "ארבעה ועשרים" וכד'. כך, למשל, בפרק א, כא נאמר: " פקדיהם למטה ראבן ששה וארבעים אלף וחמש מאות" ובלשוננו-46,500
בכל המספרים בפרק, מוטעמת המילה "אלף", בטיפחא (מפסיק קטן לפני אתנח ולפני סוף פסוק), וכמעט בכל המספרים מוטעמת ספרת העשרות בטעם תביר (מפסיק קטן לפני טיפחא).
היות והטיפחא הוא מפסיק גדול מהתביר יש לקרא את את הפסוק: "ששה וארבעים אלף – וחמש מאות", ולא "ששה וארבעים- אלף וחמש מאות (שהוא, בשפתנו, 1546).
והנה, בפירוש "מענה לשון" (בתוך תיקון קוראים סימנים הוצאת מכון סימנים, ירושלים תשע"ג) לפרק א פסוק כא נאמר:" בכל מנין השבטים בסמוך הבאים בדרגא תביר (יש לזה חריג אחד. שבט אפרים. ראו פסוק לג נ.ו) צריך להיזהר שלא להפסיק בנגינת התביר יותר מהטפחא שלא תשתנה משמעות הפסוק..." (וראו הדוגמא המעניינת המובאת שם מן הפסוק בספר שמות כט, ל, וראו דברי רש"י שם בדיבור המתחיל "הכהן תחתיו מבניו" וראו דברי המפרש "מענה לשון" שם).
הנה לפנינו עוד דוגמא הממחישה את חשיבות הנשימה הנכונה בקריאת התורה, כהלכתה ובטעמיה.
שבת שלום וחודש טוב ומבורך
הפעם נעסוק בסוגיה הלכתית העולה מתוך אחד מן הפסוקים שבפרשת בהר. נבדוק האם פיסוק הטעמים בפסוק הולם את ההלכה שנלמדה מפסוק זה (נושא עקרוני שכבר עסקנו בו כמה פעמים בעבר).
אקדים ואציין כי הרעיון לטיפ השבועי שלהלן עלה במוחי בזכות עיון ב "גיליונות נחמה" - פרשת בהר שנת תשכ"ה (נמצא במרשתת באתר ).
עוד יצויין כי החלק העוסק בטעמי המקרא ב"גיליונות נחמה" נעשה בשיתוף פעולה של נחמה ליבוביץ ז"ל עם מורי ורבי מיכאל פרלמן ז"ל.
ועת נעבור לגופו של עניין:
התורה מצווה: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה). פסקה זו עוסקת באיסור ריבת לסוגיה (על המושגים הבסיסיים של הלכות ריבית ראו : נ. ורגון, דיני ביטוח ימי במשפט העברי, עבודה לשם קבלת תואר מוסמך, תל אביב תשנ"ט, עמ' 65-60 ובמקורות המשוקעים בהערות השוליים שם).
נעסוק בצלע ב של הפסוק: "והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" . המונח "גר תושב" מוכר לנו מן התורה ומן ההלכה (ראו למשל בראשית כג, ד ובפירוש רש"י על אתר).
הפסוק נשוא עיוננו נידון בסוגיה בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא ע"א, א: " גר תושב האמור לעניין רבית מאי היא? דכתיב ' וכי ימוך אחיך....' ורמינהי 'לוין מהן ומלוין אותן ברבית וכן בגר תושב? אמר רב נחמן בר יצחק: מי כתיב אל תיקח מאיתם- מאתו כתיב, מישראל".
הדרשה של האמורא רב נחמן בר יצחק מבחינה בין שני חלקי הפסוק. הפסוק, על פי הטעמים, מתחלק בטעם אתנחא במלה "עמך". צלע ב קובעת "והחזקת בו גר ותושב וחי עימך" הפסוק שלאחר מכן (לו) קובע: "אל תקח מאתו נשך ותרבית...". מאתו – לשון יחיד.
לומד אפוא האמורא רב נחמן בר יצחק כי יש להבחין בין שני חלקי פסוק לה: הצווי "והחזקת בו" מתייחס לרישא של הפסוק "וכי ימוך אחיך" ואכן זהו צו כללי בלבד- איך מקיימים את הצו הכללי הזה? בא הפסוק הבא (לו) ומבאר: "אל תקח מאתו נשך ותרבית"- מאחיך. לעומת זאת – כלפי מי שמוגדר כגר תושב - עליו נצטוונו- "וחי עימך". יש מצווה להחייותו אך אין מוטלת חובה להחזיק אותו, וזאת בניגוד לדין החל על ישראל. לכן, למשל, מותר להלוות לגר תושב כסף בריבית (ראו פירושו של רש"י על הסוגיא, בדיבור המתחיל: 'אל תקח מאתו כתיב'. ראו גם דברי הרמב"ן בפירושו לפסוק. ראו גם בפירושו של בעל "'תורה תמימה", הרב ברוך אפשטיין, לפסוק זה).
ומה דעת בעלי הטעמים?
לעמדת בעלי הטעמים התייחס הרב וולף הינדהיים (רב, חוקר מסורה ובלשן שחי בגרמניה בין השנים 1832-1757) בפירושו "הבנת המקרא" ואלו דבריו: "השכילו חכמי הטעמים לחבר "וחי" אל "גר תושב", ו"עמך" ניצב לבדו, להורות שאלה שלוש תיבות דבר מוסגר הן וסדר הכתוב "והחזקת בו עמך", תחזיק בידו שלא ימוט. וההחזקה הוא מפרש בפסוק הסמוך ... וגם גר ותושב יחיה, תתן לו כדי חייו, אבל אין אתה מצווה להחזיק ולהלוותו".
לדעת הרב הינדהיים אפוא, פיסוק הטעמים, מדגיש אף הוא את ההבחנה ההלכתית שראינו בין אחיך לבין גר תושב, וזאת באמצעות קיומו של מפסיק גדול במילה "בו" (זקף) שהוא גדול בכח הפסקו מן הטיפחא ומן התביר שלאחריו. כך נוצר ביטוי משולש "גר ותושב וחי"- כל הביטוי המשולש הזה מתייחס למילה "עמך" כמעין מאמר מוסגר.
לסיכום: פסוק זה מהווה דוגמא למקרה שבו פיסוק הטעמים, הולם את ההלכה שנלמדה מפסוק זה, המבחינה בין החובה המוטלת על ישראל כלפי רעהו (להחזיקו) , לעומת החובה (הקלה יותר) המוטלת על ישראל כלפי גר תושב.
שבת שלום