טיפ שבועי לפרשת נשא
השבת נקרא בפרשת נשא. זו הפרשה הארוכה בתורה (אורכה מאה שבעים ושישה פסוקים).
הפרשה עוסקת בין הייתר בדיניה של אישה סוטה. התורה מצווה על הקורבן שעל הבעל להביא כאשר הוא חושד באשתו שזינתה תחתיו.
וכך, בפרק ה פסוק טו אנו קוראים: "והביא האיש את אשתו אל הכהן...לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת זכרון מזכרת עון".
המילה "מנחה", בשפתנו כיום היא לשון נקבה, ואולם בפסוק זה אנו קוראים: "מנחת קנאות הוא"- לשון זכר.
והנה, בפסוק יח אנו קוראים: "והעמיד הכהן את האשה לפני ה'...ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאות הוא...". הפעם, המילה נכתבת "הוא", אך נקראת "היא" –לשון נקבה.
על תופעה זו כבר עמדנו בהרחבה בעבר (ראו טיפ שבועי לפרשת תזריע מצורע). ואולם, במקרה זה נמצאו הסברים מעניינים לשינוי(ראו פירוש מענה לשון בתוך, תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג).
על פי הסבר אחד, סיווג המנחה כזכר או כנקבה תלוי בשם העצם שנזכר קודם לכם בפסוק.
ויובהר : בפסוק טו נאמר: " ...והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה קמח שעורים.." קמח- לשון זכר. לכן, בהמשך הפסוק אנו מוצאים את שם העצם "מנחה" מתפקד כלשון זכר.
לעומת זאת, בפסוק יח נאמר: "...ונתן על כפיה את מנחת הזכרון מנחת קנאות הוא...". מנחה - לשון נקבה. לכן, גם בהמשך הפסוק אנו מוצאים את שם העצם "מנחה" מתפקד כלשון נקבה.
לפי הסבר אחר (ראו פירוש שיטה מקובצת שם בפסוק טו) בפסוק טו מנחה היא לשון זכר שכן, כל הפסוק שקדם לו מדבר בלשון זכר: "לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה..".
לעומת זאת, פסוק יח מדבר בלשון נקבה: "ופרע את ראש האשה ונתן על כפיה...". לכן, גם המילה "מנחה" שבפסוק, היא לשון נקבה.
לפי הסבר שלישי(ראו שיטה מקובצת שם) סיווג המנחה כזכר או נקבה תלוי במיהותו של מחזיק הכלי,שבו מצוי קרבן המנחה, באותו הרגע. בפסוק טו- הכלי מצוי בידיו של הבעל – ולכן, "מנחה" לשון זכר. לעומת זאת, בפסוק יח המנחה מצויה כבר בידי האשה. לכן, בפסוק זה- "מנחה" לשון נקבה.
נראה בעליל כי כל ההסברים הללו, יותר משהם מנמקים את הסיווג הכפול של המילה "מנחה" כזכר וכנקבה, באים הם להקל על הקורא לזכור, מתי יש לקרא את המילה "מנחה" בלשון נקבה ומתי יש לקרא "מנחה" בלשון זכר.
כפי שכבר אמרנו בעבר, מצב דברים זה שבו מילה הכתובה באופן אחד נקראת לעיתים כך ולעיתים אחרת, מחייב את בעלי הקריאה ללמוד היטב ולהתכונן כראוי לקריאה לבל ישגו בקריאת מילה שלא כהלכה (ראו שלחן ערוך אורח חיים קמב, א).
והנה במקרה זה, נתנו בעלי המסורה סימן שאמור לעזור לבעל הקורא להתמודד עם הקושי: בבראשית כ אנו קוראים על פרשת שרה ואבימלך מלך גרר. התורה מספרת שה' נגלה אל מלך גרר בחלום הלילה ואמר לו שאסור לו להיות עם שרה כי היא בעולת בעל. אבימלך מצטדק ואומר: "הלא הוא אמר לי אחתי הוא והיא גם הוא אמרה אחי הוא- בתם לבבי ובנקין כפי עשיתי זאת" (פסוק ה) .
והנה בפסוק זה נמצאת המילה "הוא" כמה פעמים. בפעם הראשונה היא נקראת בלשון זכר, ובפעם השניה - בלשון נקבה.
כך גם בעניין המנחה בפרשת אשה סוטה. בפעם הראשונה היא נקראת בלשון זכר ואילו בפעם השניה היא נקראת בלשון נקבה. באופן זה, אמור בעל הקורא, לפי דעתם של בעלי המסורה, לזכור את חילופי הקריאה במילה "הוא" במקרה זה.
לסיכום: חילופי זכר ונקבה מדגישים את החובה המוטלת על בעל הקורא להכין היטב את הקריאה, ואם יעשה כן – יישמר מטעויות וממקרים בהם הקהל צריך להחזיר אותו בקריאתו.
שבת שלום