טיפ שבועי לפרשת בהעלותך
הפעם נעסוק בפרשה קצרה המצויה בלב פרשת השבוע. בין תיאור מסעם של בני ישראל מהר ה'(י, לג-לד) לבין פרשת המתאוננים (פרק יא), מצויים שני פסוקים, המופרדים מן הפסוקים שלפניהם ומן הפסוקים שלאחריהם: "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איבך וינסו משנאיך מפניך. ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל"(י, לה-לו) ( להלן: "הפרשה").
יתר על כן – הגם שפרשה זו מכילה שני פסוקים בלבד, תשע עשרה מילים ושמונים וחמש אותיות בלבד, הרי בכמה מקורות בדברי חז"ל נאמר כי פרשה זו עומדת לעצמה עד כדי החשבתה כספר בפני עצמו.
להגדרת הפרשה כספר בפני עצמו יש כמה השלכות. ראשית – בעוד שרגילים אנו לדבר על חמישה חומשי תורה (כך , למשל, בפיוט המפורסם שאנו אומרים בליל הסדר: "אחד מי יודע". על פיוט זה ראו למשל: ש. שרביט, "השיר 'אחד מי יודע' ומסורתו המזרחית",(בתוך): מפירות האילן- על המועדים, רמת גן תשס"ד, עמ' 326-324), הרי שאם נחשיב פרשה זו כספר בפני עצמו, נמצאת התורה מחולקת לשבעה ספרים, ולא לחמישה, שכן, ספר במדבר מתחלק למעשה לשלושה חלקים!!!
יתר על כן- להחשבת הפרשה כספר בפני עצמו יש גם השלכה הלכתית. כך במשנה (ידיים ג, ה) שנינו: "ספר שנמחק ונשתיירו בו פ"ה אותיות כפרשת 'ויהי בנסע הארן' מטמא את הידיים" (חז"ל גזרו על כתבי הקודש שיטמאו את הידיים. עיון בגזירה זו חורג ממסגרת עיוננו כאן. לדיון בעניין זה ראו הדיון בסוגיה התלמודית בבלי שבת דף יד עמוד א).
יתר על כן - לא רק ששני הפסוקים הללו מהווים פרשה סתומה כשלעצמה, הרי שפרשה זו (בספרי התורה שבידינו) מתוחמת על ידי סימן האות נ הפוכה לפני הפרשה ולאחריה.
לעניין הסימנים שבתחילת הפרשה, נאמר במסכת שבת שבתלמוד הבבלי (דף קטו עמוד ב): "תנו רבנן ויהי בנסע הארן ויאמר משה- פרשה זו עשה לה הקב"ה סמנים מלמעלה לומר שאין זו מקומה, כדתניא רשב"ג אומר עתידה פרשה זו שתעקר מכאן ותכתב במקומה". על פי האמור בברייתא, פרשה זו אינה נמצאת במקומה ה"טבעי" וה"סימנים" נועדו לציין עובדה זו.
כל האמור לעיל מעורר שתי שאלות עקרוניות. האחת (ובה לא נעסוק במסגרת זו) מה התכוונו חז"ל לומר לנו כאשר החשיבו את שני הפסוקים האלו כספר בפני עצמו? תשובות רבות הוצעו לשאלה זו (ראו ריכוז של חלק מן התשובות אצל: א. גורפינקל, "פרשת ויהי בנסע- ספר בפני עצמו: האומנם יש שבעה חומשים בתורה?", דף שבועי מספר 1071 פרשת בהעלותך תשע"ד. ראו גם באתר אוניברסיטת בר אילן במרשתת).
השאלה השנייה היא, מה פשר ה"נונים" ההפוכים בתחילה ובסוף הפרשה, כך על פי ספרי התורה שבידינו?
והנה מתברר, כי עניין הלגיטימיות של תוספת הנונ"ים שנוי במחלוקת בין הפוסקים.
בתשובת המהרש"ל (ר' שלמה לוריא, חי בין השנים 1573-1510. ממנהיגי יהדות אשכנז בתקופה זו) שבסימן עג מעיד הפוסק: " והנה חיפשתי ובדקתי בס"ת וראיתי י"ב תמונות בעניין הנונין...." וכאן מצייין המשיב 12 אפשרויות שונות לסימון האותיות לפני ואחרי הפרשה ומחווה דעתו בשאלה האם סימנים אלה פוסלים את ספר התורה אם לאו. המשיב קובע לגבי כל אפשרות כיצד יש לנהוג, כלומר, מתי יש לתקן את האותיות (ככל שהדבר ניתן), למחוק אחת מהן וכד'.
לענייננו חשובה האפשרות, או מה שהמשיב מכנה בתשובתו התמונה החמישית: "שני נונים הפוכות נוספות באויר הפרשיות"- "תמונה" זו היא, לכאורה, מה שנמצא בספרי התורה שלנו, שבהן יש אות נו"נ הפוכה לפני הפרשה ונו"נ הפוכה לאחריה. מדובר, כמובן באותיות נוספות על מה שכתוב בתורה שאינן מהוות חלק מאף אחת מן המילים שבפרשה, ועל "תמונה" זו כותב המהרש"ל: "תמונה חמישית פסולה עד שימחוק הנוספות".
יוצא אפוא כי לדעת מהרש"ל ספרי התורה שלנו פסולים לכאורה.
לעומתו, המהר"ם מלובלין (ר' יהודה מאיר שפירא מלובלין. חי בין השנים 1933-1887. מייסד "הדף היומי") חולק על דברי המהרש"ל הללו וקובע (סימן ע"ח) : "כלל העולה מדברינו שהספר תורה שנכתבו בה שני נוני"ן הפוכים לפני 'ויהי בנסע' ואחרי 'אלפי ישראל' אין לפוסלה כי יש להם על מה שיסמכו...".
המהר"ם מלובלין מביא מדרשים שונים הנוגעים ל"סימנים" שנעשו כדי לייחד את הפרשה. כך למשל, מובאים בתשובה דברי הספרי, לפיהם "הסימנים" הללו אינם אלא נקודות מלמעלה ומלמטה. כנגד עמדה זו מובאים שם דברי המדרש בפסיקתא: "... מסומן מלמעלה ומלמטה נו"ן הפוכים שהן דומין לכ"ף ולר"יש". והמסקנה של הפוסק היא אפוא: "שמענו מזה שהמדרשים חולקים מה הן הסמניות שהמדרש ספרי סובר שהן נקודות... והמדרש של פסיקתא סובר שהן נונין הפוכים...". לאור מחלוקת זו מכשיר פוסק זה את ספרי התורה שיש בהם "נונ"ין הפוכים", כספרי התורה המצויים בידינו כיום.
לסיכום: פרשת "ויהי בנסע הארן" היא פרשה מיוחדת במינה, קצרה בכמות אך מיוחדת מאוד מבחינת משמעותה ותיחומה. לדיון אודותיה יש השלכה מעשית לגבי אופן כתיבת ספר תורה וניתן להתוודע באמצעותו לספרי התורה המגוונים שהיו קיימים בתקופות קודמות לתקופתנו.
שבת שלום