טיפ שבועי לפרשת  קרח 

הפעם נשוב לעסוק בחלוקה הפנימית של הפסוקים, להבחנה בין מפסיקים גדולים וקטנים ובעיקר בחשיבות הנשימה הנכונה בקריאת הפסוקים על פי הטעמים.

נפתח בפסוק הראשון של הפרשה: "ויקח קרח בן יצהר בן...ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן""(טז,א).

נתמקד בצלע ב' של הפסוק:  "ודתן ואבירם..."  המילה "אליאב" מוטעמת בתביר ואילו המילה המוקפת "בן-פלת" מוטעמת בטיפחא. כבר עמדנו כמה פעמים על כך שהטיפחא הוא מפסיק גדול מן התביר. על כן, כשקוראים צלע זו יש  לקראה כך: "...ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת - בני ראובן"- כלומר, המילים "בני ראובן" מתייחסות הן לדתן ולאבירם והן לאון בן פלת.

ואכן, רש"י בפירושו לפסוק כותב זאת במפורש בדיבור המתחיל "בני ראובן- דתן ואבירם ואון בן פלת". הדגש הוא כנראה על דתן ואבירם, שהמילים "בני ראובן" שבסוף הפסוק מתייחסות גם אליהם, ולא רק לאון בן פלת. ואכן, בפירוש  מענה לשון (בתוך: תיקון קוראים סימנים, ירושלים תשע"ג) לפסוק זה נכתב: "יאריך בניגון הטיפחא...כמ"ש ברש"י שם שגם דתן ואבירם מבני ראובן הם"(ראו: בראשית מו,ט- שם מוזכר שאליאב הוא נכדו של ראובן: ראו גם במדבר כח, ח-ט - שם כבר נזכרו דתן ואבירם מפורשות כבני אליאב).

 והנה דוגמא נוספת מן הפרשה הממחישה את חשיבות הנשימה הנכונה. בפרק יז, יד נאמר: "ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות. מלבד  המתים על דבר קרח". נתמקד בצלע א'. המילה עשר מוטעמת בתביר והמילה אלף מוטעמת בטיפחא. המספר הוא אפוא 14,700, ולא 1714!!. הקורא שינשום לאחר התביר ולא אחר הטיפחא, קורא למעשה מספר שהוא אינו נכון!!!

ונסיים בדוגמא שלישית מן הפרשה. בפרק כז, כח נאמר: "כל הקרב הקרב אל משכן ה' ימות. האם תמנו לגוע".

נתמקד בצלע א של הפסוק. המילה "הקרב"(השניה) מוטעמת בתביר ושם השם – בטיפחא. כאמור, הטיפחא הוא מפסיק גדול מן התביר ועל כן יש לנשום אחרי הטיפחא ולא אחרי התביר. בפסוק זה יש חשיבות יתירה לנשימה הנכונה, שכן, שם השם  מוטעם בטיפחא, ועל פסוק זה כתב בעל החיבור "מנחת ש"י" (ר'  ידידיה שלמה רפאל נורנצי. החיבור, העוסק בצורתן, ניקודן ומסורתן של תיבות ואותיות המקרא, נכתב במאה ה- 17)  כדלקמן: "הבלתי זהיר בטיפחא כשיגיע לפסוק זה יהיה מחרף ח"ו...", ויוסבר: קריאה לא זהירה של הפסוק עלולה להישמע כאילו נאמר  חלילה:  "כל הקרב הקרב -  אל משכן ה' ימות", כביכול, ייחוס מוות לריבונו של עולם, חלילה (וראו בפירוש מענה לשון על פסוק זה).

 לסיכום- הדוגמאות שהבאנו מפרשה זו (וניתן כמובן להביא דוגמאות נוספות) ממחישות את חשיבות הנשימה הנכונה בקריאת התורה בטעמים. אין הדבר עניין של "נוי קריאה" בלבד, שכן, כפי שראינו, שינוי מקום הנשימה גם משנה את משמעות הפסוק, ולעיתים הדבר עלול להגיע לשיבוש חמור במשמעות הפסוק ולחירוף כלפי שמים.

שבת שלום