טיפ שבועי לחג הסוכות

בחג הסוכות, נוהגים לומר את תפילת ההלל לאחר תפילת שחרית מידי יום. "הלל" - שם כולל לששת המזמורים שבתהילים, ממזמור קיג ועד מזמור קיח. מקור השם " הלל " נעוץ באופן הקריאה של המזמורים בימים קדמונים שנהגו לקרוא את המזמורים פסוק פסוק ולאחר קריאת כל פסוק היה העם עונה "הללויה"(ראו: סוכה לח, ב: ירושלמי שבת פרק טז: מסכת סופרים פרק טז: רמב"ם הלכות חנוכה פרק ג: יצחק בן אריה יוסף דוב,  סדר עבודת ישראל, תל אביב תשי"ז).

לספר תהילים (כמו גם לספרי משלי ואיוב) יש טעמים שונים מאשר כא ספרים שבמקרא, והם קרויים "טעמי אמת". ואולם. חלק מכללי הטעמים רלוונטים גם לטעמים אלו.

נתרכז בשני הפסוקים האחרונים של המזמור הראשון של ההלל.

"מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון"(קיג, ו). מה פרוש המילה "דל" בפסוק?. למי מתייחסת המילה הזו? ניתן לפרש לכאורה : העפר הוא הדל ועל פי פירוש זה יש לפסק: " מקימי- מעפר דל"(כך גם בלחן הידוע למילים אלה).

והנה פסוק דומה לפסוק זה מצוי בשירת חנה( שמואל א , ב, ח) " מקים מעפר דל...". בפסוק בשמואל המילה  "דל" מוטעמת  בפשטא שהוא טעם מפסיק. עוד ניתן לראות מן ההשוואה בין שני הפסוקים שפירוש המילה " מקימי " בפסוק בתהילים אינו " מקים אותי", אלא " מקים".

על פי פירוש זה מובנת התקבולת בפסוק , "מקים- ירים" דל - אביון" עפר- מאשפות".

הפסוק האחרון של המזמור (ח) "... מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה".- גם כאן כמו בפסוק הקודם  פירוש המילה "מושיבי" אינו " מושיב אותי", אלא " מושיב".. על פי פירוש זה שיעור הכתוב הוא : "  מושיב(את ) עקרת הבית (להיות)  אם הבנים שמחה...,(וראו פירוש הרד"ק לפסוק).

 גם טעמי המקרא בפסוק עולים בקנה אחד עם פירוש זה שלפיהם אין הפסק בין המילה "הבית" לבין המילים " אם הבנים".

שתי הדוגמאות הללו שהבאנו מראות לנו כיצד טעמי המקרא מסייעים לנו הן בהבנת הפסוק, כמו גם בכוונה נכונה בעת שאנו אומרים את הפסוקים הללו בתפילתנו.

חג שמח לכולם.