טיפ שבועי לשבת חול המועד פסח וסוכות

בשבת חול המועד סוכות (ובשבת חול המועד פסח) אנו קוראים בתורה בפרשת כי תשא. הקריאה מתחילה  בפרק לב פסוק יב ומסתיימת בפרק לד פסוק כו.

בפרשה זו אנו קוראים בין היתר על עשיית הלוחות השניים. בפרק לד פסוק ו נאמר " ויפסל שני לחת אבנים כראשנים...". ולאחר שעשה זאת משה נאמר" וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם ויקרא בשם ה"(פסוק ה).

מי קרא? ובשמו של מי?

כאן טעמי המקרא והניקוד יכולים לבוא לעזרתנו. הטעמים בצלע ב של הפסוק הם "ויקרא בשם" במרכא וטיפחא, ו"ה" בסילוק(סוף פסוק). הווה אומר  - המילה "בשם" מוטעמת בטעם מפסיק- טיפחא. לא זו בלבד  אלא שהאות ב' בראש המילה אינה דגושה, וזאת בניגוד לכלל הקובע כי  האותיות בג"ד כפ"ת, בראש מילה  דגושות בדגש קל.

שני הסימנים האלה מורים לנו כי יש לקרוא את הפסוק כך: "ויקרא בשם - ה" , ופירוש הפסוק: ה' הוא זה שקרא בשם. ואכן, בפסוק הבא אנו קוראים " ויעבור ה' על פניו ויקרא...". כלומר ה' הוא הקורא ולא משה.

ובדרך זו אכן הולך ראב"ע (ר' אברהם בן עזרא) בפירושו לפסוק: " ...כי השם הוא הקורא...ד"ה ויקרא: הנה השם הוא הקורא והנה למדנו איך יקרא משה...".על פי פירוש זה, ה' הוא הקורא כאן בשמו, כדי ללמד את משה איך לקרוא בשם ה'.

ובאופן ישיר מתייחס ר' יהודה בין לייב צבי הירש( 1836-1743)  בפירושו "רכסים לבקעה" לטעמי המקרא בפסוק זה באומרו:"מחוברים במרכא טיפחא...וכל האחרים מחובר מילת 'בשם' לשם הקודש לפי שהם לשון תפילה... ואלה תרגומם ' וקרא בשמא דה'..".

לעומתו, שד"ל(שמואל דוד לוצאטו שחי באיטליה בין השנים 1865-1800) מצא לנכון לחלוק על בעלי הטעמים בפירושו לפסוק, ואלו דבריו: "בשם- נראה לי סמוך...אף על פי שאין כן בעלי הטעמים. קריאה בשם ה' כאן אין עניינה נבדל מכל שאר קריאה בשם. וראב"ע חשב... אך האמת כי כל " קריאה בשם" אין עניינה אלא הרמת קול...". שד"ל מוצא לנכון לחלוק בפירושו על בעלי הטעמים וגם על ראב"ע שהזכרנו דבריו לעיל( על יחס שד"ל לטעמי המקרא ראו בספרו של אמו"ר: ש' ורגון,  שמואל דוד לוצאטו- ביקורתיות מתונה בפירוש המקרא, רמת גן תשע"ג, עמ' 206-176).

שונה הוא המצב  בפסוק דומה לכאורה בבראשית יב ח:  " ויעתק משם ההרה... ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה". בפסוק ההוא מוטעמת המילה "ויקרא" בטיפחא, שהוא טעם מפסיק, ויש דגש קל  באות ב  כפי שקובע הכלל.

מכאן נלמד כי בפסוק שבפרשת לך לך, אברהם הוא  הקורא -בשם ה', ואילו בפרשת "כי תשא"  - ה' הוא הקורא ומזכיר את שמו. בדרך זו הולך ראב"ע כפי שראינו, ואלו דבריו לעניין הכתוב בפרשת לך לך: "באברהם כתוב... ובני אדם נקראים לעבוד את ה על כן מילת 'בשם' דבקה עם השם הנכבד, ואין ככה ויקרא בשם ה'...".

לשוני זה יש חשיבות, הן בקריאת התורה וגם בתפילה, שכן את הפסוק שבפרשת כי תישא אנו אומרים כמעט מידי יום בתפילת התחנון(בשחרית ובמנחה). לכן, יש להקפיד על כך שהחזן יקרא כראוי את הפסוק " ויקרא בשם - ה",  ורק אז יאמר: " ושם נאמר...".

הנה כי כן, ראינו דוגמא נוספת להשלכה שיש לטעמי המקרא על פירוש הפסוקים, ועל אופן קריאתם, ועל הכוונה שיש לכוון באמירתם בעת התפילה.

שבת שלום ומועדים לשמחה.